בלוג

התקווה השחורה הגדולה // פרשת ויצא

דלתות המטוס נסגרות, רעש המנועים מתגבר, המטוס מתחיל לנוע בנסיעה איטית לעבר המסלול, מתיישר, ואז מתחיל להאיץ, רעש המנועים מתגבר עוד ועוד, ואז מגיע רגע ההתנתקות מהקרקע. ברגע הזה הייתי בדרך כלל עוצם עיניים, מדמיין שאני שוב בבית ממנו יצאתי לפני שעתיים או שלוש, ומנסה להשקיט את העצבות שמתחילה להתפשט בגוף. עוד טיסה מיני רבות. הגיע זמן שבו הפסקתי לספור את מספרן. ובכולן היה הרגע הזה. רגע הניתוק. עוד טיסה, עוד נסיעה, עוד תחושת גלות. נסיעות של שבוע שבועיים – . . ….

מה הטעם? פרשת תולדות

בוקר שגרתי… אני מתקשר לאשתי ושואל: הגעת כבר לעבודה? כן, היא עונה. תהיי זהירה בדרך חזרה הביתה, אני מבקש. תיזהר גם אתה, היא עונה. אנחנו מנתקים. עוד בוקר שגרתי במדינת ישראל, חודש חשוון תשע”ה, טבח בבית כנסת, פיגועי דריסה, דקירות, משפחות שכולות. אני מתניע את הרכב ומדליק רדיו, באולפן דיון סוער, פרשני חדשות תאבי פרסום טוענים בלהט שזוהי מלחמת דת. אני לא ממש מבין מה הקשר בין מלחמה לדת. ושואל את עצמי, האם מישהו מאיתנו מבין באמת מהי דת. מה מהותה, . . ….

מְקִימִי // פרשת חיי שרה

  יום שישי, מספר שעות לפני כניסת השבת, אני בירושלים. איכשהו יוצא שזאת הפעם השלישית שלי בירושלים בשבוע אחד. זה לא משהו שגרתי, ואיכשהו תכיפות הביקורים בירושלים מעלה הרבה תחושות חזקות. משהו משמעותי קורה בעיר בשבועות האחרונים. משהו לא פשוט. כוחות משטרה ומג”ב גדולים פרוסים ברחבי העיר. הנוכחות שלהם בולטת, במדי זית או מדים שחורים, אלות תלויות על גבי האפודים שלהם, מסתובבים בקבוצות של לפחות שלושה שוטרים ומאיישים כמעט כל קרן רחוב. כדי להגיע מהחניון לרובע היהודי, עברתי דרך שורת החנויות . . ….

לֶךְ לְךָ. בסדר, אבל לאן בדיוק? פרשת לֶךְ לְךָ

  תל אביב, שעת בוקר מוקדמת, טיפות גשם דקות יורדות ללא הפסקה; רוח קלה נושבת ומגלגלת כוס פלסטיק חד פעמית מצד לצד. חתול צעיר שמסתתר מהגשם מבחין בכוס הפלסטיק וניגש אליה, מרחרח אותה בסקרנות, לפתע היא מתעופפת לצד אחר, החתול רץ אליה. הרוח שוב מגלגלת אותה, החתול לא מוותר, הוא רץ אליה, נוגע בה קלות ונסוג לאחור. הריקוד המוזר ממשיך במשך דקות מספר, עד שמשב רוח פתאומי מעיף את הכוס באויר ליעד לא ידוע. החתול המאוכזב מביט מסביב, מנסה להבין לאן . . ….

מגדלי השלום // פרשת נח

  אחת מיצרניות הסיגריות הגדולות בעולם אסרה לאחרונה על עובדיה לעשן בשטח המפעל. זה נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא. זה סיפור אמיתי. האמת היא שבמחשבה שניה זה לא מפליא כל כך. הרי מי מאיתנו לא מתנהג ככה מידי פעם? אחד סיקל אבנים בגינת הבית שלו. את האבנים העודפות הוא זרק למדרכה הסמוכה. מישהו כבר יאסוף את זה, כך הוא בטח חשב, העיריה, מחלקת התברואה, מישהו…איש שעבר ברחוב וראה אותו בפעולה שאל אותו: למה אתה מסקל אבנים מרשות שאינה שלך לרשות שלך?  . . ….