תעניות בה”ב תשע”ט: לשלמות ושלום עם ישראל

תענית בה”ב – תענית שני וחמישי ושני, הוא מנהג לצום בימים שני וחמישי ושני הראשונים בחודש חשון ובחודש אייר; מסע של שלושה ימי תענית ותפילה, למען שלמות ושלום עם ישראל ולמען אחדותנו

השנה, תשע”ט, ימי תענית בה”ב הינם:

  • יום שני, ו’ במרחשון (15/10/18),
  • ויום חמישי באותו שבוע ט’ במרחשון (18/10/18),
  • ויום שני שלאחריו – י”ג במרחשון (22/10/2018).

תענית בה”ב – מקורות והלכות *

עיקר הצום הוא מעלות השחר עד אחר צאת הכוכבים. מי שאיקלע לידו סעודת מצוה יכול ולפעמים מצוה עליו לאכול בה ואין צריך התרת נדרים. יש שנהגו באופן שכזה להשלים יום אחר בצום במקומו. מי שבכוחו לצום שלשה ימים ומסיבה כלשהי לא צם אחד מהימים הללו, יוכל להשלים יום נוסף בחמישי שלאחריו. ויש יחידי סגולה שנהגו גם בתעניות בה”ב להפסיק ולהתחיל להתענות מהשקיעה שטרם הערב.

מי שקשה לו יצום רק שני ימים מהם או לכל הפחות יום אחד, או אפילו חצי יום עד אחר המנחה. והם וגם החלושים יותר יפדו את ימי הצום בצדקה. מובא בספרים שפדיון צום הוא על בסיס שלוש ארוחות – כל ארוחה ח״י שקלים, בסה״כ 54 ש״ח – אותם יש לתת לצדקה. מי שלא צם מחמת חולשתו, ישתדל להקדיש היום לתשובה ולתפילה. וישתדל לסיים את ספר התהלים כולו בצעקה לישועה שלימה. גם מי שחלש והוא לא צם אין לו לנהוג תענוג בימים אלו. ובמקום שיש לחוש ללעז אין לת”ח לאכול בפרהסיא בפני המון עם, רק יאכל בצנעא מעט.

בהרבה מקומות בדברי הפוסקים מצינו שצום בימי בה”ב הינם מסוגלים לתפילה, לתיקון ולתשובה לכלל ולפרט. וזה דומה לתענית שקבעו מרדכי הצדיק ואסתר המלכה בשושן הבירה אלא שכאן הם בימים שאינם רצופים.

ולמה קבעו ימים אלה ימי תענית ותפילה? יש אומרים מפני שימי המועדים הם ימי משתה ושמחה, ויש לחוש שמא מתוך השמחה באו לידי הוללות וקלות ראש ולידי עברה, ולכן מתענים לכפר עליהם. וסמכו על הכתוב (תהלים ב): “עבדו את ה’ בשמחה וגילו ברעדה” – וכמו שדרשו חז”ל בגמרא: במקום גילה שם תהא רעדה, שהיא התענית.

ועוד סמכו על פי מה שמצאנו באיוב, כמו שכתוב בו (איוב א): “ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני”.

וקבעו תענית ותפילה אחרי חג הסוכות ואחרי חג הפסח שנמשכו ימים רבים של שמחה מבלי מלאכה, ויש לחוש שמא באו לידי קלות ראש ויחוד אנשים ונשים.

ובספר ‘חסידים’ כתב שמתענים בשביל הגשמים והברכה בשדות. בחשוון – בשביל היורה שירד על הזרעים לברכה, ובאייר – מפני שלא תלקה בשדפון וירקון.

ויש שכתבו שמתענים הצומות הללו לפי שאז הוא זמן שינוי אוירים שבשנה, וכל מי שחיותו חלושה מאד לא יכיל שינוים שבאויר בהמשך השנה, משום ששינוי אויר מזיק לחלושים וזקנים ואנו מתפללים עליהם.

ומרבים בימים אלה בתפילה ותחנונים ואומרים סליחות. ולמה קבעו התענית בימי שני וחמשי בשבוע? מפני שימים אלה הם ימי רצון וקוראים בהם בתורה. כי כשעלה משה רבינו למרום בפעם השנייה לקבל לוחות שניים, עלה ביום ה’ וירד ביום ב’. ובימי חז”ל גזרו רבותינו שיהו מתענים בשני וחמשי, מפני שלשה דברים: על חרבן הבית, על התורה שנשרפה, ועל חילול ה’ שיוצא מחרבן ירושלים וגלות ישראל.

כל המתענה צריך לקבל עליו את התענית קודם שנכנס יום התענית, ולא יאוחר מבשעת המנחה של יום קודם. ויש בסידורים (של נוסח ספרד) בתפילת מנחה נוסח “קבלת תענית” שיש לאומרה לפני ‘יהיו לרצון’ (השני). כמו כן, בתפילת המנחה של לאחר התענית נכון לומר תפלת “רבון כל העולמים” (המודפס ג”כ שם).

נוסח קבלת התענית: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֲרֵי אֲנִי לְפָנֶיךָ בְּתַעֲנִית נְדָבָה לְמָחָר בְּלִי נֶדֶר וּבְלִי שְׁבוּעָה. לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּקַבְּלֵנִי בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָתִי וְתַעֲלֶה עֲתִירָתִי וְתִרְפָּאֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגוּף וּתְבַטֵל מֵעָלַי וּמֵעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַת כָּל פֶּה:

מי ששכח לקבל התענית בתפלה, יכול לקבל כל זמן שהוא יום.

לאחר התענית יאמר זה במנחה, קודם יהיו לרצון: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, אָדָם חוֹטֵא וּמֵבִיא קָרְבָּן, וְאֵין מַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מְכַפֵּר, וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְאֵין לָנוּ מִקְדָּשׁ וְלֹא כׂהֵן שֶׁיְּכַפֵּר בַּעֲדֵנוּ, לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְהֵא מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי, שֶׁנִּתְמַעֵט הַיּוֹם, כַּחֵלֶב מוּנָח עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לְפָנֶיךָ וְתִרְצֵנִי.

יש מקומות באשכנז שנהגו (על פי מהרי”ל) שבשבת שקודם התענית הראשונה משלש תעניות בה”ב, אם חלה אחר ראש חדש, אחרי קריאת התורה, מברכין כל הקהל את כל אשר נדב לבם אותם לקבל עליהם להתענות תעניות אלה לעורר רצון על כל אחיהם. והעונה אמן אחר ‘מי שברך’ זה, ומתכוין לקבלת תענית – דינו כאילו קיבל עליו התענית בפרוש, ושוב אינו צריך לקבל התענית ביום שלפני התענית. אבל אין עניית אמן קבלה להתענות אם אין כוונתו לכך.

נוסח המי שברך: מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב משֶׁה וְאַהֲרֹן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הוּא יְבָרֵךְ אֶת אֵלֶּה שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְהִתְעַנּוֹת תַעֲנִית שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, בִּשְׂכַר זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמְרֵם וְיַצִּילֵם מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל נֶגַע וּמַחֲלָה וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וִיקַבֵּל תְּפִילּוֹתֵיהֶם וְיַאֲזִין שַׁוְעוֹתֵיהֶם עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֲחֵיהֶם וְנׂאמַר אָמֵן:

וכן מי ששכח לקבל על עצמו מראש את התענית, יכול להצטרף ולצום, כי קבלת הכלל מצרפת אותו. כמו כן, מי שחושב להצטרף ולצום את כל שלשת ימי בה”ב, יכול לקבלם בקבלה אחת כוללת.

הסליחות שאומרים בקהילות אשכנז בימי בה”ב, נמצאות בסידורים. ויש מחליפים את הפיוט של ‘מכניסי רחמים’ ואומרים במקומו הפיוט שכתוב אצל תענית יום החמשי ‘ישראל נושע’. ו’מכניסי רחמים’ אומרים ביום ה’.

טעם הדבר, לפי שביום שני נבראו המלאכים לכך אין רוצים להזכירם בתפילתנו, שלא יראה כאילו אנו מכונים תפילותנו להם מפני תקפם שביום הזה, ביום בריאתם. ואנו, אין אנו מכונים את לבנו אלא לאבינו שבשמים בלבד – ישראל נושע בה’, בה’ – ואין בלתו.

בקהילות ספרד אין נוהגים בזמננו תעניות בה”ב. ובכל אופן השנה, עקב המצב הקשה והקריטי לעם ישראל בארצנו הק’ וגם בתפוצות, קוראים רבני ישראל לכל אחינו בנ”י להצטרף אל הצום של תענית בה”ב.

מנהגנו לומר את הסליחות אחר תפילת שמונה עשרה של הש”ץ. ואומרים אבינו מלכנו. וממשיכים אח”כ בסדר התחנון ‘והוא רחום’. וקוראים בשחרית כסדר פרשת השבוע. ובמנחה קוראים ‘ויחל’ רק אם יש בבית הכנסת עשרה מתענים. [הגם שדעת השו”ע ופרמ”ג שגם בשחרית יקראו ויחל, מיהו מסקנת המשנ”ב שבזמנינו שאין התענית קבועה יש לקרוא בשחרית בסדר פרשת השבוע].

במנחה שקוראים ויחל, יעלו לתורה רק כאלו שמתענים. ואם יש רק כהן שאינו מן המתענים ימחול על כבודו ויצא לחוץ בשעה שקוראים לעלות.

ש”צ שאינו מתענה לא יתפלל לפני העמוד. בשמונה עשרה אומר הש”ץ ברכת עננו. והיחיד מזכיר ‘עננו’ בשומע תפילה רק בתפילת לחש של מנחה. אין נשיאת כפים במנחה. וממילא גם אין לש”ץ לומר או”א.

הגם שבכל תענית פרטית יש לאדם להצניע דרכו ולא לפרסם עצמו, כדי שלא להחזיק טיבותא לנפשיה. אבל בתענית בה”ב, ובפרט במקום שמקילים בו המון, מצוה לפרסם שמתענה כדי שילמדו ממנו אחרים.

ציטוטים מספר אמרי פינחס לרבה”ק רבי פינחס מקוריץ זצוק”ל

כי התענית היא מוחין דקטנות. ואחר הגדלות חוזר ג”כ בסוד הקטנות. וע”כ הוא תענית בה”ב אחר יו”ט. כי צריך להיות קטנות קודם לגדלות. והזהיר מאוד שלא לדחות מוחין דקטנות. ואמר, שכל הקטגוריא שרבתה על אמוני שלומי ישראל, הוא מחמת שדחו את מוחין הנ”ל, דהיינו תענית. ובע”כ צריך להיות בכל אדם קטנות, והיה זה הקטנות, שרבה הקטגוריא. והבן. ויש בזה רפואות. ואמר ג”כ, על מי שהוא בעל מרה שחורה, שטוב לו הצומות. וצוה להחמיר בתענית ערב ראש חדש כמעט במסירות נפש, ובתענית בה”ב היה מחמיר מאד. ואמר בשם הרב שתלוי בזה בני חיי ומזוני. והיה אומר שאפילו נולד לו בן זכר והיה יום המילה באחד מימי בה”ב לא היה אוכל ואפי’ בזקנותו היה מתענה עד שנעשה חולה וחלוש מאד. וצוה מאד להחזיק בחיוב להתענות בה”ב. בה”ב הוא חיוב גדול להתענות והוא המתקות גדולות וחמור אצלנו כט’ באב.

שהקב”ה ירחם עלינו, יצילנו מן השעות הבאות ומגזרות רעות ויבטל מחשבות שונאינו, ושנזכה לישועה ורחמים ולגאולה שלמה במהרה בימינו.

 

* ליקט הרב יוסף ליזרוביץ’ – מו”ץ הישוב אור הגנוז

תגובות

(1)

  • ליזה פיסחוב
    10/10/2018

    נעשה ונשמע,
    ישר כוח לכולם.

    › להשיב