רבי מאיר, רבי שמעון ורבי עקיבא במסע מופלא

רבי מאיר, רבי שמעון, ורבי עקיבא במסע מופלא...

תגידו תודה…כשמגיע השבוע של ספירת ההוד, מגיע הזמן ללמוד להגיד תודה. הוד היא הספירה החמישית, זה השבוע החמישי לספירת העומר. הוא יתחיל בחסד שבהוד ולאחר חמישה ימים נגיע ליום הגדול, הוד שבהוד, ל"ג בעומר. הילולת רבי שמעון בר יוחאי.      

הוד, חסד שבהוד, הוד שבהוד… מה השמות המוזרים האלה אומרים לנו? ובאמת, מה זה קשור לתודה שמוזכרת בפיסקה הקודמת?

פשוט וקשה. השבוע של ספירת ההוד, בפשטות, מלמד אותנו להגיד תודה. כן, הכי פשוט והכי קשה. כולנו יודעים כמה זה קשה לומר למישהו תודה. כח התודה הוא כח עצום, כח של הכרת הטוב. הערכה טובה ועמוקה של כל השפע שנברא עבורנו, של כל האנשים שנמצאים סביבנו.

אבל להוד יכול להיות גם צד שלילי. אם הופכים את סדר האותיות במילה "הוד" מקבלים:"דוה". חולי. כשקשה להודות, אנחנו הופכים לחברה חולה. אדם שאינו מסוגל להודות על הטוב, לא מסוגל גם לראות את הטוב. כשלא רואים טוב נוצר פירוד, בדידות, קשיים בתקשורת, עצבות, או בקיצור – חולי. לא נעים…

אולי נעצור רגע את הזמן וניסע אחורה. הסיפור שלנו מתחיל לפני שנים רבות. אצל רבי עקיבא. 24,000 תלמידים היו לו, וכולם מתו בין פסח לשבועות. מדוע? כי לא נהגו כבוד זה בזה. שימו לב איך חז"ל סופרים את התלמידים. הם אומרים: "שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא"…לא 24,000… 12,000 זוגות…

זה למעשה אותו המספר, נכון? אז למה לעשות לנו תרגילים בחשבון?

טוב, כדי להבין את זה נמשיך במסע – אנחנו נוסעים עוד אחורה בזמן. עד למעמד הר סיני. קיבלנו שם הנחיות רבות. אבל מעל הכל התנוסס ציווי אחד מרכזי: ואהבת לרעך כמוך. עכשיו נחזור קדימה בזמן לרבי עקיבא. כולנו מכירים את המשפט המפורסם שהוא טבע: ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.

פירוש המילה "כלל" הוא "חוק", פירוש נוסף הוא "הכל". ואהבת לרעך כמוך, מסביר לנו רבי עקיבא, זוהי מהות התורה כולה. הכל מכוון למצווה הזאת. למה? כי רק ע"י אהבת הזולת אפשר להגיע לאחדות, ורק ע"י אחדות אפשר להגיע לדבקות בבורא. פשוט, אבל לא כל כך קל לביצוע.

אז זה לא סתם תרגיל בחשבון. חז"ל אומרים 12,000 זוגות, כי ואהבת לרעך כמוך אי אפשר לעשות לבד. צריך לפחות עוד אדם אחד. צריך להתמודד עם כך שהוא שונה ממני, ובכל זאת לכבד אותו. להבין שהוא, מוזר כל שזה נשמע, משלים אותי. לכן צריך לאהוב את הזולת ממש כמוני, כי הוא למעשה השלמות שלי. לכן עלי לתת לו כבוד. כבוד בגימטריה – לב.

שלמות זאת בריאות. אם לא נתתי לחבר כבוד, אם אני לא יודע להודות על כך שהוא חלק מהשלמות שלי, הלב המשותף שלנו חסר. זה סוג של התקף לב. עכשיו זה מתחיל להסתדר, נכון? אגב, חז"ל מסבירים שהמחלה שגרמה למות תלמידי רבי עקיבא נקראת – אסכרה. אסכרה זה חולי שמוביל לדום נשימה…הלב מפסיק לפעול…

12,000 זוגות, זה מספר לא נתפס. 12, אולי כנגד 12 שבטי ישראל. התלמידים הגדולים האלה היו אמורים להביא שלמות לעם ישראל כולו. אבל הם לא הצליחו. על כך אנחנו מתאבלים עד היום. על תורת אהבת הזולת שהייתה בליבם ואבדה לנצח. למה? כי הם ידעו הכל.אבל היה באג ביכולת היישום. הם היו אמורים להגיע לדרגה מאוד גבוהה, דרגה של ביטול עצמי כלפי החבר. זה קשה אפילו לחכמים גדולים…

אבל הם השאירו לנו ירושה.

רבי עקיבא לא מוותר. הכאב על אובדן התלמידים היה גדול. אבל רבי עקיבא נחוש, הוא לא נכנע. ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. ואסור שעם ישראל ישכח את זה. הוא הולך דרומה, ומלמד שם חמישה תלמידים. רק שניים מהם הוא זוכה להסמיך, הרומאים מערימים קשיים רבים. אבל שניים זה מה שצריך…

שניים. רבי מאיר ורבי שמעון בר יוחאי. הם בונים ביחד עם רבי עקיבא שלמות של אהבת חינם. ג' קוים. איך?

"ואהבת לרעך כמוך", זה בחינת חסד, נתינה שלמה וטהורה. "זה כלל גדול בתורה", זה בחינת גבורה. חוק, גבול, הנהגות מדויקות וממוקדות לצעידה בדרך הנתינה. רבי מאיר, הוא בחינת חסד. הוא שהצליח להוכיח לחכמים שטמא הוא למעשה טהור בשורשו. ההשגה שלו גבוהה עד כדי כך, מעבר לכללים של העולם הזה. לכן הוא זה שפיצח את הקוד של הנס, בעל הנס. כי נס זה חסד גמור, מתנת חינם מלמעלה. ועל מתנה צריך להגיד תודה. בחינת החסד שלו מלווה אותנו עד ימינו אנו. חסד שבהוד, זאת המידה שלו. תודה לרבי מאיר…

רבי שמעון בר יוחאי, הוא בחינת גבורה. הוא הצליח להפוך את הקושי של ספירת ההוד, לפאר עצום. הוא לקח את המקום הקשה ביותר במידות: הוד שבהוד, היום הכי נמוך וקשה בעומר, והפך אותו ליום השמח ביותר- ל"ג בעומר. רבי שמעון בר יוחאי, לקח את המילים:"זה כלל גדול בתורה" והפך אותם למדריך למשתמש. כדי להגיע לאהבת חינם צריך דרך מסודרת ומדויקת, בלי סטיות, בלי בריחות, בלי טעויות. צריך כללים. למדריך המשתמש הזה קוראים ספר הזוהר. הספר שמוביל אותנו במעלה 125 מדרגות התיקון של הנפש שלנו, מהרצון לקבל אגואיסטי, ועד לרצון להשפיע ולהיטיב לזולת שלם ומושלם. הוד שבהוד, היכולת לתת כבוד לזולת, ולמי שיצר כאן הכל. היכולת להגיד תודה.

רבי עקיבא, המורה שלהם, כולל הכל. את מידת החסד המושלמת של רבי מאיר בעל הנס. ואת מידת הגבורה העצומה, שהפכה להוד, של רבי שמעון. ולכן הוא, כמו יעקב אבינו, בחינת תפארת. שלמות המידות, מידת האמת. זאת שכוללת את שלמות כל 6 המידות ומשפיעה אותם למידה השביעית, למלכות, למקום הברכה.

זה תמיד קורה. ביום שלפני ל"ג בעומר, ביום של מידת נצח שבהוד. היום שהוא היום הל"ב בעומר. הלב שלנו נפתח ומתחיל להרגיש את מעמד מתן תורה מתקרב. הלב כבר יותר משוחרר, מרגיש שיותר קל לו להתחבר. אנחנו מתחילים לחבר יחד את כל ההנהגות האלה, החסד שבהוד של רבי מאיר, הגבורה שבהוד שמתקנת את ההוד שבהוד של רשב"י, התפארת של רבי עקיבא. והופכים אותן למידות נצחיות.

איך?

ע"י רצון לנצח את המחסומים שבינינו. לנצח את הבושה. אני לא מתבייש להגיד תודה לחבר טוב על עצה טובה, או לילד שלי על עזרתו בבית, או לאמא שלי על ארוחה טעימה, או לאשתי על כך שהיא פשוט, סתם כך איתי תמיד. אני לא מתבייש להנציח את אמירת התודה שלי כלפי מי שיצר הכל, גם על מה שיקרה לי בעתיד. גם, כן, אפילו אם זה לא יהיה לי נוח. כי בסופו של הכל, הכל לטובה. ותודה והודיה מורידות לעולם ברכה.

תגובות

(0)