מה אומר העומר? מידת היסוד

יוסף, שמייצג את ספירת היסוד, הוא דמות מרתקת, דמות מחברת, מובילה, רבגונית ועם זאת ממוקדת מטרה, דמות שמכילה הפכים ועם זאת מייצגת שלמות. אפשר לומר שזה בדיוק מה שמתאר את ספירת היסוד.  ברוכים הבאים, אנחנו בשבוע השישי של ספירת העומר. ממש קרוב לרגע הגדול של מתן תורה. השבוע אנו מתקנים את ספירת היסוד.

איכשהו, כשמדברים על יוסף, נזכרים בכתונת הפסים. כולנו התרגלנו לדמיין בגד עם פסים צבעוניים, אבל אז נשאלת השאלה – למה דווקא בגד עם פסים צבעוניים מייצג את אהבתו של יעקב ליוסף. ומה משמעות האהבה הזאת? הרי לא ייתכן שיעקב יעשה אפליה או העדפה ביחסו לבניו.

טוב, יש הרבה מה לומר על ספירת היסוד. יש לה ביטויים רבים, אבל כולם קשורים בסופו של דבר ליכולת החיבור שלה. ספירת היסוד מחברת את כל חמשת הספירות שמעליה –חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד לחטיבה אחת, ומתוך כך מחברת את השפע המשותף שלהן לספירת המלכות.

יוסף הוא הביטוי השלם של יעקב. כתוב בפרשת וישב: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף…". יוסף, כך מסבירים חכמים, הוא התולדה השלמה של יעקב, מכיוון שיש לו את כח החיבור. יעקב הוליד את שנים עשר השבטים, יוסף מחבר את השבטים ליחידה אחת. אלה השבטים שמהם נבנה עם ישראל. לכל אחד מהאחים, לכל שבט יש ייחוד משלו, תכונה ואיפיון ייחודי. כל התכונות יחד יוצרות שלמות. את זה יודע לעשות יוסף, להפוך את האחים השונים באופיים ובכישוריהם לחטיבה אחת. לכן כתוב "תֹּלְדוֹת" ברבים. כי יוסף הוא למעשה חיבור של כל האחים יחד.

זאת הסיבה שיעקב עושה ליוסף כתונת פסים. לכתונת יש משמעות רוחנית פנימית. כל פס בצבע שונה מייצג אח, שבט. הצבעים השונים כשהם מחוברים יחד יוצרים כתונת – לבוש לאור – כלי שלם. כי כל אח מגלה היבט אחר באור על פי הכלי שלו. יהודה הוא מלך, יששכר לומד תורה, מלוי יצאו הכוהנים והלויים, מזבולון יורדי ים, וכן הלאה. כך גם בספירות, לכל ספירה איפיון מסוים שדרכו מתגלה האור. האור, השפע של  הבורא הוא אחדות שלמה, אבל יש בו פרטים רבים שניתנים לגילוי רק באמצעות הכלים השונים שמגלים את השפע דרך תכונותיהם.

זה כמו שצייר מגלה את תכונת היופי והיצירתיות הצבעונית, המרקמים, משחקי האור והצל הטמונים בטבע ובסביבתו הקרובה , ומהנדס מגלה דרך כישוריו את הדיוק, יכולת התכנון והיישום ובאמצעותם יוכלו לייצר מכונות, בניינים וכד' שישפרו את חיי האדם, וטבח מגלה דרך כישוריו את היכולת לקחת חומרי גלם מהטבע, ירקות, פירות, ועוד וליצור מהם מאכלים מגוונים משביעים, מזינים, טעימים, ריחניים וצבעוניים. כל התכונות האלה טמונות באור, זה שפע גולמי שלא יכול להתגלות אלמלא יהיו כלים שונים – צייר, מהנדס, טבח, שיהפכו את השפע מגולמי לממשי.

יוסף מחבר את כל הפסים השונים האלה ליחידה אחת שפועלת בשלמות, כמקשה אחת שלמה. לכן אומרים לנו המקובלים ש"פסים" זה ראשי תיבות של פתיחה סגירה יוסף משה. מידת היסוד יודעת לעשות עוד דבר חשוב עם השפע. היא יודעת מתי לפתוח כדי להשפיע. ומתי לסגור ולא להשפיע. כי יש זמנים, או מצבים, או מקומות שבהם השפע יכול להזיק. וצריך נתב את ההשפעה בצורה מדודה לפי יכולת ההכלה של הכלי. כי שפע גדול לכלי קטן שעדיין אינו מוכן אליו, יגרום לשבירת כלים. מצב שמתבטא בחיינו במגוון דרכים – יאוש, כבדות, בדידות, חוסר אופטימיות, עצבות. כדי להימנע מכך, היסוד משפיע – פותח או סוגר לפי הצורך. ולכן ראשי התיבות הם של המילים: "פתיחה סגירה יוסף משה".

רגע, את המילים "פתיחה" ו"סגירה" הסברנו. אבל מה עם המילים "יוסף" ו"משה". שימו לב – יוסף ומשה הם ראשי תיבות "ים". וכתוב שבזכות יוסף נפתח הים למשה. איך נפתח הים? בפסים, כך אומר אחד המדרשים – שנים עשר שבילים, שביל לכל שבט. למה? כי קריעת ים סוף היא למעשה כניסה לים החכמה. יכולת לקרוע את הסופיות שמנהלת את חיינו, לגלות את אור אינסוף בתוך הסוף, בתוך המציאות המוגבלת שלנו, ומתוך כך לנהל את חיינו בהתחדשות מתמדת – אנרגיה מתחדשת, תקווה אינסופית, שמכניסה חיי נצח לתוך חיי היומיום השגרתיים. איך עושים את זה? כשאנו מגלים בתוכנו את כל הכוחות השונים, ומחברים אותם יחד, תוך נתינת ביטוי לכל חלק, לתפקודו, לקשר בינו לבין החלקים האחרים, אנו מגלים מתוך כך את הייחוד של כל כח, של כל פס שבתוכי, ואז כשכל יכולת כזאת התגבשה והתמקדה, אנו מחברים את כל הכוחות לחטיבה אחת שלמה. כך עובדת כל מערכת אנושית. משפחה, מפעל, משרד, מדינה, עיר וכד'.

למה לא תמיד זה עובד כמו שצריך? כי לשם כך צריך רצון לעבוד יחד מתוך הבנה שלכל חלק יש תפקיד, ואף חלק לא מיותר, וכדי שכל חלק יתרום את חלקו בצורה מיטבית, הוא צריך לעשות את זה מתוך רצון להשפיע ולהיטיב לאחרים ולמערכת כולה, ולא מתוך אגואיזם, אינטרס אישי, רצון בכבוד, בטובות הנאה וכד'.

לכן היסוד היא הספירה עליה נשען כל הבנין. בלעדיה אין באמת השפעה למלכות, לרצון לקבל המתוקן. והפלא הוא שלמעשה אין ממש ספירה כזאת -מפתיע, נכון? למעשה ספירת היסוד נוצרת מחיבור כל חמשת הספירות שמעליה. החיבור השלם של התכונות של חמשת הספירות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד נותן יצירה חדשה – כח השפעה ייחודי שכלול מכל המידות אבל חדש לחלוטין. הרב"ש מסביר את זה בצורה מקורית ומפתיעה. הוא אומר שאפשר לומר שהיסוד הוא כמו סלט ירקות. אתם יודעים, לעגבניה יש טעם ייחודי, למלפפון טעם משלו, גם לפלפל, לבצל ולחסה. אבל כשהם מתחברים יחד לסלט, נוצר טעם חדש לחלוטין. אף ירק לא נעלם ולא התבטל. אבל חיבורם יחד יוצר מציאות חדשה ושלמה. כל ירק נתן את טעמו הייחודי, ערכו התזונתי, ואף צבעו הייחודי, ומתוך כאן נוצר דבר חדש לגמרי.

לכן היסוד נקרא גם צדיק. כי צדיק יודע לחבר כוחות שונים מאנשים שונים לכח השפעה מרוכז. צדיק גם יודע מתי צריך לפתוח ומתי לסגור, מתי להשפיע ומתי לא. ולכן כתוב "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" [משלי]. הצדיק שמשפיע לעולם ע"י איחוד ואיזון בין כל כוחות השפע השונים, הוא היסוד שעליו עומד העולם כולו.

זאת הסיבה שהיסוד מייצג בגוף האדם את היכולת להביא תולדות לעולם. תולדה אמיתית נוצרת מתוך ריכוז כל כוחות הגוף והנפש והשפעה נכונה. היסוד מייצג גם את הזכרון. כי בניגוד למלכות שמייצגת את השכחה, כי אין לה כלום משלה ואת כל השפע היא מקבלת מהתפארת באמצעות היסוד. היסוד עצמו הוא צינור להעברת השפע, האור. ואור החכמה מאיר את המקומות האפלים בתוכנו ומזכיר לנו את הייעוד שלנו, להיות משפיעים, מיטיבים לזולת, בדיוק כמו האור, כמו הבורא. כי היסוד מתחשב בכל הפרטים, זוכר את כל הפסים, גם כשהם עדיין לא מוכנים ולא שלמים, את כל הפסים השונים כתונת הפסים – הפוטנציאל של החיבור השלם של כל התכונות השונות שבתוך כל אחד מאיתנו, והחיבור השלם של כל אחד מאיתנו לאנשים האחרים בסביבתו.

הקדמה קצת ארוכה הפעם, אבל חיונית להבנת הימים השונים של השבוע >>>

36 שלושים וששה יום לעומר // חסד שביסוד // על מה תלוי העולם?

שאלתם את עצמכם פעם על מה תלוי העולם?
על שפע כלכלי? // טוב, אנחנו רואים איך הכל קורס מסביבנו… // על בטחון צבאי? // תזכירו לי מה זה… // על שקט ברחובות? //תנו לי שקט… // אז, על מה תלוי העולם…?

התשובה פשוטה, אפילו פשוטה מאוד – העולם תלוי על אהבת חברים.

יומיים אחרי ל"ג בעומר, היום שבו פסקה המגיפה שתקפה את תלמידי רבי עקיבא. היום שבו מציינים את גילוי סודות התורה ע"י רבי שמעון בר יוחאי, חשוב להבין – מה הם סודות התורה? אהבה. כן, פשוט אהבת חינם. זה הסוד הגדול. כל העולם הזה נברא כדי שנלמד כיצד לאהוב. כיצד להיות כמוהו, משפיעים לזולת מתוך אהבה טהורה ונקיה מאינטרס.

יומיים אחרי ל"ג בעומר, אנחנו כבר צועדים במעלה ההר, מתקרבים לשבועות, יום מתן תורה. עכשיו יותר מתמיד חשוב להבין, לשנן, להפנים – העולם תלוי על אהבת חברים. ככה קיבלו את התורה – כאיש אחד בלב אחד.

יסוד – היא המידה שמרכזת את הטוב שבכל המידות יחד. היסוד הופך את כל השפע שנמשך ע"י כל המידות לחטיבה אחת,  ומוריד את השפע אל המלכות, אל העולם. כדי לעשות את זה היא צריכה ליצור חיבור בין המידות, בדיוק כמו יוסף, המרכבה למידת היסוד, שתפקידו היה לחבר את האחים.

חסד – היא המידה שמשפיעה מתוך אהבה. חסד שביסוד, השפעה טובה לזולת מתוך אהבת חינם, אהבת אמת.

חסד שביסוד, זה הבסיס לקיום של חברה בריאה, שוויונית ותומכת. חברה שבה כל פרט מיישם את היכולות הייחודיות שלו למען הכלל, ומחיבור של היכולות נוצרת שלמות. ובנוסף כל אחד מקבל את צרכיו מהחברה, וכך כולם נותנים כפי יכולתם ומקבלים לפי צרכיהם ונוצר איזון של השפעה בריאה בחברה. מתוך זה כבר תיווצר חברה מאוזנת כלכלית, בטחונית, חברתית. אהבת חברים תעזור לנו לפתור יחד את כל בעיות החברה. לתקן יחד את העולם. לקבל את התורה.

37 שלושים ושבעה יום לעומר // גבורה שביסוד // מלחמה טובה, יש דבר כזה?

יש מלחמות טובות? שאלה מוזרה, נכון? אבל האמת היא שיש מלחמה טובה, בטח שיש,  למשל יש דבר שנקרא – מלחמות ה'…

ה' אִישׁ מִלְחָמָה, ה' שְׁמוֹ… מה הקשר בין הבורא למלחמה? הרי אנו אומרים שהוא טוב ומיטיב, משפיע שפע אינסופי לעולם, כולו אהבה, אז מה הקשר למלחמה? עַל-כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'… יש ספר, אומר הזוהר, שנקרא ספר מלחמות ה'. הספר הזה מסביר לנו כיצד לעשות מלחמות טובות.

כל המלחמות שבעולם, ממשיך הזוהר, הם מלחמות של מריבות וחורבן. מלחמות כאלה הם מלחמות של אגו, של אינטרסים, מלחמות שבהן אני משתמש במידת הגבורה כדי למשוך שפע לעצמי ע"י החרבת הזולת. ואילו מלחמות ה' הם המלחמות שהאדם נלחם בתוכו פנימה מול הרצון להחריב את העולם, כדי להכניע את הרצון לקבל ולהפוך אותו לרצון להשפיע, כדי לגלות את הרצון לעשות טוב לזולת. מלחמה כזאת היא מלחמה טובה. מלחמה פנימית שהופכת את הרצונות המקולקלים שלי לרצונות טובים. גבורה שגורמת להשפעה, לחיזוק מידת היסוד.

גבורה שביסוד זה הכח של יוסף. יוסף שמתגבר על הפיתוי של אשת פוטיפר, נלחם את מלחמת ה', מלחמה פנימית ברצון לקבל, וע"י כך הופך להיות הסמל של ספירת היסוד.

להיות הסמל של ספירת היסוד זה לא סתם תואר. הרי נאמר על יוסף: הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ. בשנות הרעב הגדול במצרים, כשהשפע נעלם מהעולם, הוא הופך להיות המשפיע לכל העולם, המשביר. בזכותו העמים שמסביב לא רעבים ללחם.

גבורה שביסוד יכול להיות בעצם כל אחד מאיתנו. יש הרבה הפרעות וקשיים בדרך להשפעה לזולת. אבל זה רק כדי שנבין כמה אנחנו נחושים, כמה אנחנו מסוגלים להתגבר, כמה חשוב לנו באמת להשפיע טוב לזולת. כמה אנחנו עושים השפעה נקיה מאינטרסים אישיים. כן, בתוך תוכנו אנחנו ממש כאלה. כדי להבין את זה עלינו להילחם מלחמה טובה, מלחמת ה'. כל מה שצריך זה לא להיבהל מהקושי. להתגבר על ההפרעות, ממש כמו ספירת הגבורה, להתעקש להמשיך ולעשות טוב לכל אדם, בכל זמן, להשפיע כל  טוב לכולם, כמו ספירת היסוד, כמו יוסף.

השבוע של ספירת היסוד מאחד יחד את כל חמשת השבועות של ספירת העומר שעברנו עד היום. ספירת היסוד מחברת את החסד, הגבורה, התפארת, הנצח וההוד לתוכה, לתוך היסוד, וכך משפיעה למלכות את פירות עבודת המידות שעשינו. לכן ספירת היסוד נקראת גם "עץ עושה פרי". אפשר להגיד שספירת היסוד מייצגת את יכולת הריכוז.

בדור שסובל מהפרעת קשב רחבה ומתמשכת, בדור שבו הפיזור של הכוחות, של התאוות, של הרצונות, עצום, צריך כוחות גדולים כדי לחזור ולהיות מרוכזים, לרכז את ההקשבה הפנימית שלנו, להקשיב לקול ה' שבתוכנו, להילחם בחירוף נפש על הקול הטוב שבתוכנו. חוסר היכולת להתמקד, לרכז כוחות, הופך את המציאות שלנו לעקרה, חסרת יכולת להניב פירות טובים.

הגבורה – ההתגברות על הקושי, המלחמה באגו, מחזקת את ספירת היסוד, עושה אותנו פוריים, משפיעים טוב לחברה שבתוכה אנו חיים. ממקדת אותנו, מרכזת את כל הכוחות שלנו לכח אחד חיובי, טוב ומיטיב. זה הכח של הגבורה שביסוד, התגברות על הקושי להתמקד, התגברות על הפיתוי להתפזר, מלחמה בפירוד שמפיל את הכוחות הטובים שלי למקומות שליליים. כמו יוסף שהצליח להתגבר על הפיתוי של אשת פוטיפר, על הרצון לקבל הגדול שיש במידת היסוד ועלול לגרום להשפעה במקומות לא נכונים, בזבוז השפע לידי האגו ופיזור הכח של השפע הפנימי הטמון בו לתאוות מזדמנות ולפיתויים חולפים, ומתוך כך זכה להיות המשפיע לעולם כולו. להתגבר על הפיתוי הגדול להתפזר, להתאמץ כדי לרכז את כל הכוחות הטובים שלנו, את כל המידות הטובות שתוקנו בחמשת השבועות החולפים, לכח אחד חזק ויציב של עשיית טוב, כדי להרגיש שלמות פנימית שמובילה לשלמות חיצונית, זה מה שהופך את העולם כולו למקום שנעים לחיות בו.

38 שלושים ושמונה יום לעומר // תפארת שביסוד // לאיזה כוון אתם נוסעים?

הקושי של הזרמים השונים בעם ישראל להסתדר אחד עם השני, לא נולד בימינו. הרי עם ישראל בכללותו מייצג את כלל הכוחות הקיימים בעולם. ימין שמאל אמצע, השפעה והתגברות, חסד וגבולות וכן הלאה. כדי שככל הכוחות האלה יהפכו לכח אחד משולב ומרוכז שיוביל את העולם כולו לתיקון השלם, צריך לאחד כוחות. זהו תפקידו של היסוד. אבל כל עוד אין חיבור שלם בין הזרמים השונים, כל עוד אין יכולת להכיל אחד את השני, להבין את היכולות הייחודיות של כל צד, להעריך אותם ולדעת לקבל אחד מהשני והשפיע אחד לשני, כל עוד זה לא קיים, השוני הבריא בשורשו, יוצר מחלוקת.

במהלך מסעות בני ישראל במדבר, הם קיבלו הנחיות מדויקות לסדר הנסיעה והחניה. לכאורה, יכולה להיות קנאה בין שבט לשבט, למה הוא בדרום, ואני במזרח, למה לו יש ארבעה כווני אויר ולי רק שתיים, למה לו יש מרפסת לים ואני קיבלתי את העורף…אבל הזוהר מבאר לנו סוד גדול, לכל שבט יש איפיון רוחני מדויק שמשפיע על פעולתו הגשמית בעולם הזה. אם שבט יששכר לא ילמד תורה, אם זבולון לא יהיו יורדי ים, אם יהודה לא ינהיג…תהיה אנדרלמוסיה אחת גדולה. האומה תהיה חולה…הסדר הזה, האיפיונים והתכונות של כל שבט, אינם מקריים או תועלתיים, לא זאת הכוונה.

אז מה הכוונה?

הכוונה היא שמטרת האיפיונים השונים היא הגעה משותפת של כל עם ישראל יחד ל-"השוואת צורה". זאת הכוונה, או ליתר דיוק, זה הכוון.

לכל אחד מאיתנו יש רצון משלו –רצון לקבל. הייחוד של כל אחד מאיתנו הוא האיפיון של הרצון לקבל, זאת אומרת התכונות הייחודיות שיש לכל אחד מאיתנו, הכישורים, היכולות, וכן הלאה. החיבור של כל הרצונות שלנו יוצר רצון לקבל עצום שיכול להכיל בתוכו את כל השפע שהבורא הכין עבורנו. אבל בינתיים הרצון לקבל הזה, של כל אחד מאיתנו, ושל כולנו יחד נוסע בכוון אחר לחלוטין מהכוון שבו כביכול נוסע הבורא. כי כוון הנסיעה של הבורא הוא כוון של השפעה, והכוון שלנו, בינתיים, הוא כוון של קבלה לעצמנו, כוון אינטרסנטי שדואג רק לנוחות האישית שלי או למטרות המגזריות של כל חלק מהעם.

הענין הוא רק לשנות כוון, להפוך את הרצון…ולהפוך לצנור. כלי שמעביר את השפע לזולת, לחברה, לעם, לעולם, במקום לשמור אותו לעצמו. צינור, בדיוק כמו מידת היסוד, יסוד העולם.

הסדר של הדגלים, סדר הנסיעות למסעות השונים וסדר השבטים בזמן החניה, הכל זה מראה של העולמות העליונים. התאמה מושלמת לשורש של העולם. לכן לכל שבט יש מיקום, יש תפקיד, יש תכונות ייחודיות. הכל בהתאם לתפקידו בהתאמת הענף לשורש. הכל בהתאם לרצון להגיע להשוואת צורה.

מידת התפארת היא מידה שנותנת כוון. היא מחברת בין הרצון לקבל של השמאל לרצון להשפיע של הימין כדי ליצור מידה מדויקת של השפעה מתוך רצון לקבל על מנת להשפיע.
היסוד היא המידה שמחברת את כל הספירות, המידות, יחד לחטיבה אחת. היסוד יודע לחבר את התכונות הטובות של כל חלק מהעם, לשלמות אחת, לחטיבה אחת שלמה של השפעה למלכות.

תפארת שבמלכות, התפארת נותנת כוון מדויק, הרצון לקבל של הנברא הופך באמצעותה לרצון לקבל על מנת להשפיע. היסוד מחבר את כל הכוונים המדויקים של כל חלקי העם שנבנו ע"י התפארת לחטיבה אחת של השפעה שלמה ממוקדת של חברה שלמה, של עם שלם. שלמות.

השלמות הזאת תלויה בכך שנדע כמו תפארת שביסוד, לתת כוון מדויק לחברה שלנו ע"י יכולת לחבר הפכים כמו התפארת שמחברת ימין ושמאל, חסד וגבורה, לגוף אחד, זאת אומרת שהיא נותנת צורה של השפעה לכל אחת מהתכונות הייחודיות שלנו, וע"י כך מאפשרת ליסוד לחבר את כל התכונות הטובות של כולנו יחד לרצון אחד שלם של השפעה שמושך שפע שלם וטוב מלמעלה. בדיוק כמו החיבור השלם בין כל השבטים לתכונותיהן השונות.

לכן צריך להבין שגם היום, לכל אחד מאיתנו ולכל חלק מהעם יש תפקיד מדויק, תכונות ייחודיות, והדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כדי לדייק לכל אחד את תפקידו, זה פשוט לאהוב ולקבל את החלקים האחרים, ולעשות את העבודה שלנו בצורה נקיה, בלי הקפדה, בלי קנאה, עם עין טובה ודיבור טוב. ואז, הכח של יעקב יחד עם הכח של יוסף יתחברו לתמונה שלמה. זה נכון בהתנהלות משותפת במשפחה, בעבודה, בקהילה, וגם בתוך עם ישראל כולו.

קוראים לשלמות הזאת: "תולדות יעקב יוסף" – יוסף מרכז את כל הכוחות הקיימים בחברה, בגלל שהוא התולדות העיקריים של יעקב שמחבר את החסד שהוא כח הימין והגבורה שהיא כח השמאל לשלמות של השפעה טובה. שניהם, יעקב ויוסף הם קו אמצע, שתפקידו העיקרי הוא לעשות שלום בין הפכים. ואז במקום מחלוקת נולדת הרמוניה, שפע שלם ומלא.

הכח הזה, תולדות יעקב יוסף, תפארת שביסוד, מכין את החיבור השלם עבור דוד, עבור המלכות, עבור הגאולה, הוא מחבר אותנו באהבה שלמה, ומשפיע לנו שפע גדול משמיים. תפארת שביסוד – פשוט לתפוס כוון.

39 שלושים ותשעה יום לעומר // נצח שביסוד // ראשי נמלא ט"ל

היום ה-39 לעומר מלמד אותנו על הגלות. למה? כי שלושים ותשע בגימטריה ט"ל.

מה הקשר? טוב בשביל להבין את זה אנחנו צריכים להסביר ענין מעט מורכב בחכמת הקבלה. לא מסובך מידי, אבל דורש קצת התעמקות. הנה ההסבר:
המילה "אדם" בגימטריה 45. זוהי גם הגימטריה של שם מ"ה, זהו שם קדוש שמייצג את מהות התיקון של עם ישראל. השם הזה הוא שם הוי"ה במילוי אותיות אלף – ככה: "יוד הא ואו הא". חיבור ערכי כל האותיות של השם הזה נותן 45 – מ"ה.

אבל כשהגלות משתלטת עלינו, כשאות הא האחרונה שמניינה המלא הוא 6 [ה=5 א=1], האות שמייצגת את המלכות, את כנסת ישראל, מתנתקת, יוצאת לגלות, נשארות בשם הוי"ה כביכול רק אותיות יה"ו. ובמילוי זה נראה ככה: " יוד הא ואו " שמניינם 39. וזה הט"ל.  ט"ל אורות שמנותקים מהשכינה, מעם ישראל.

אלה ט"ל אורות שמחכים לחיבור עם השכינה, עם המלכות, עם כנסת ישראל. בשבת אנחנו מצליחים למשך יום אחד מידי שבוע לחבר את ט"ל האורות עם אות הא אחרונה ולהשלים את האדם העליון, את שם מ"ה שמייצג את התיקון השלם של כל אחד מאיתנו.

איך עושים את זה? איסור מלאכה בשבת הוא למעשה איסור על יצירה של מציאות חדשה, של תיקון חדש, כי שבת היא בחינת נצח. מנוחה מתיקונים. לכן, הימנעות מל"ט אבות מלאכה ותולדותיהן שאסורות בשבת מושכת אלינו ט"ל אורות מלמעלה. שפע גדול של מידת היסוד הנצחית. צינור השפעה שמחבר את העולמות במידת השלום. שבת של שלום.

"אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה" [שיר השירים]

נצח שביסוד הוא היכולת להתעורר מהשינה של גלות הנפש הארוכה ולבקש חיבור אמיתי וקדוש. לבקש שהשערים של כל חסרונותינו ייפתחו ויתמלאו באור, בשפע, כדי שנוכל להשפיע ולעשות טוב בעולם.

למה לא כל יום שבת? אנחנו יכולים לגלות את בחינת השבת, את הזמן הנצחי, בכל יום ויום, בכל רגע ורגע. צריך רק לקחת את כל הכוחות שמתרכזים אל ספירת היסוד, את כל חמש המידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, שהיסוד מרכז לכח אחד שלם ומאוחד, ולהשפיע לאנשים שסביבי. ולהשתדל להתמיד בזה, לשמור על קביעות, על חיבור לבורא בתוכי בכל מצב ובכל זמן, לחשוב על זה בכל רגע ורגע, להפוך את ההשפעה לנצחית, מעל הזמן. לנצח את החול, את הרגעי, את החולף, את הפיזור, ולרצות להפוך ליסוד נצחי, לצינור של שפע שמזרים שפע טוב לכל אדם.

הרי כתוב: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'. והרי אם היה כתוב רק ואהבת לרעך כמוך, אפשר היה לחשוב שזה חוק חברתי, שנועד למען אושרה של החברה, להפחתת הרע ולשקט תעשייתי. אבל ברגע שהמקרא המלא הוא: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה' – ברור מתוך כך שזה לא חוק אנושי, לא משהו שאם אין לי חשק אני מזלזל בו או לא מקיים אותו בחפץ לב, אלא הכוונה אלוקית שאמורה להביא את הנפש שלי להשוואת צורה לבורא. אם נקיים את המצווה הגדולה הזאת מתוך רצון להגיע לדבקות בבורא נקבל במקביל שני דברים שהם אחד: הראשון הוא חברה בריאה שטוב, בטוח ונעים לחיות בה, השני הוא דבקות מלאה בבורא, לא של אדם יחד, אלא של החברה כולה, העם כולו. כי – וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה', כי ע"י קיום המצווה הגדולה הזאת, אני לומד להתנהג לפי י"ג מידות הרחמים של הבורא, כפי שהן מפורטות בספר "תומר דבורה", וכך אני הופך לכלי שמעביר שפע ישירות מהבורא לאדם שאיתו אני נמצא כרגע.

40 ארבעים יום לעומר // הוד שביסוד // מי למעלה, מי למטה?

נַד נֵד, נַד נֵד, רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד… כשהיינו ילדים אהבנו להתנדנד בנדנדה. לראות את העולם פעם מלמעלה ופעם מלמטה…אהבנו גם לשאול את החברים את השאלה הנדושה: מה יש בירושלים יותר, עליות או ירידות?

המבט הנבוך של מי ששמע את השאלה בפעם הראשונה הצחיק אותנו והזכיר לנו כיצד תמהנו גם אנחנו בפעם הראשונה…איך אפשר לדעת כמה ירידות וכמה עליות יש בעיר גדולה כמו ירושלים…רק לאחר שהצלחנו להבין שירידה ועליה זה אותו הדבר בדיוק, תלוי רק איפה אתה נמצא…צחקנו גם אנחנו…

כשהתבגרנו, העליות והירידות הפכו לעובדת חיים…בירידות לא כל כך צחקנו…זה כאב יותר מידי. ואז גילינו את התורה ואת חכמת הקבלה, וגילינו מחדש שבדיוק כמו בירושלים, גם אצלנו בפנים, בלב, כל ירידה היא בעצם גם עליה…ירושלים שבלב.

זה ככה תמיד. גם אצלנו פנימה. תמיד יש מישהו שנמצא בעליה ומישהו שנמצא בירידה. זאת לפחות ההרגשה הפנימית שלנו. טוב לנו או רע לנו. זאת דרכו של עולם. "עולם" מלשון "העלם".

בגלל שאנו חיים למעשה בהעלם, במציאות של הסתרה, אנחנו לא ממש מבינים את ההתנהלות האמיתית של המציאות. ולמעשה האמת היא שלמעשה כולנו, אלה שבירידה ואלה שבעליה, כולנו למעשה בעליה. כולנו מטפסים יחד למעלה, במעלה עשר הספירות, אל התיקון האישי והכללי. תיקון המידות. תיקון היחס לאנשים שסביבנו. תיקון היחס לבורא. כל אחד מאיתנו עובר דרך ייחודית. לפעמים בדרך למעלה, אנחנו צריכים לעבור גם למטה.

אז מה זה בעצם הוד שביסוד?

הוד – אפשר להודות על הטוב גם כשנמצאים למטה, כי אנחנו למעשה בדרך למעלה. גם אם זה כרגע נעלם מעינינו..

יסוד – למרות הרגשת הירידה, למרות הקושי והכאב, לא לוותר על ההשפעה, להמשיך להזרים שפע לזולת, בכל זמן ומקום.

הוד שביסוד – גם למטה וגם למעלה, בכל מצב שבו אנחנו נמצאים, גם כשאנחנו מרגישים "דוה" –פירוד, כבדות, עצבות וגם כשאנחנו מרגישים "הוד", שמחה, רצון טוב, מלאים באור, בכל מקרה נהיה צינור של השפעת טוב לכולם, למי שלמטה ולמי שלמעלה. נילחם על זה. כי הנטיה הטבעית של האדם היא להסתגר כשקשה לו. אבל דווקא ההודיה על המצב הקשה שנותן לי אפשרות לעשות טוב דווקא כשקשה לי, דווקא כשלא בא לי, דווקא כשהדבר האחרון שאני מעוניין לעשות זה לעזור למישהו, כי הרי אני מעדיף להסתגר ולרחם על עצמי. דווקא ההודיה על ההבנה שצריך להשפיע גם ממקום של קושי, היא זאת שבונה בתוכי כלי יציב, איתן, שמסוגל להוציא אותי מקשיים הגדולים ביותר.

לכל אחד מאיתנו אמנם דרך ייחודית משלו, אבל זאת גם דרך משותפת, שאנו עושים יחד ע"י דאגה איש לרעהו. ע"י ערבות הדדית. זה הבסיס לחברה טובה יותר. כי בסופו של דבר, למעלה או למטה, כולנו למעלה. רק ככה בעצם יוצאים מכל הקשיים והמכאובים.

41 ארבעים ואחד יום לעומר // יסוד שביסוד // מפתח החיבורים

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף…לגבי אף אחד מילדיו של יעקב לא נאמר דבר דומה, אומר הזוהר. רק ביוסף. אלה התולדות של יעקב – יוסף. יוסף הוא התולדות, הבן הממשיך המובהק של יעקב. למה?

יוסף, כמו יעקב, הוא קו האמצע. יוסף – יסוד. יעקב – תפארת. הסוד של שניהם הוא חיבור, חיבור בין ניגודים, בין ימין לשמאל, בין חסד לדין, בין מים לאש. חיבור בין שונים. חיבורים שמקיימים את העולם. זה הסוד הגדול של יסוד שביסוד. חיבור בין כל הגוונים השונים של עם ישראל לתכלית אחת, אחדות ואהבת חינם. כדי שאפשר יהיה להשפיע שפע לעולם, למלכות.

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף יוסף, ספירת היסוד, מביא את תכונות החיבור של יעקב, התפארת, לידי מימוש. הוא מוציא אותה לפועל. פותח את הדלת הנעולה. יסוד שביסוד זה חיבור בפועל של כל החלקים השונים של העם, כל האחים, כל השבטים, כל המגזרים, לגוף אחד, שמוריד לעולם דעת שלמה – כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'. כי למרות שלכל חלק מהעם הנהגה שונה, תפקיד שונה, קהילה משלו, ביחד כולנו גוף אחד שלם, זאת ההבנה השלמה, הדעת השלמה, הבנה שאנחנו שונים לא בגלל שאין בינינו קשר, לא בגלל שאנחנו טובים יותר או פחות מהשני, לא כדי שנתבדל איש מרעהו וונסתגר בטריטוריה הפרטית, אלא דווקא בגלל שהחיבור של כל החלקים השונים הוא השלמות האמיתית.

כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'. כשיש למעשים שלנו תולדות טובות, העולם מתמלא בדעת נכונה, דעת של אהבת הזולת, דאגה לחלש, קבלת השונה, התרחקות מאינטרסים צרים ודאגה לכלל העם. אלה הם חיבורים של אמת.

יסוד שביסוד הוא המפתח לעולם טוב יותר, לחברה של חיבורים טובים. איך? או בעצם, מה עלי לעשות עם זה, איך עלי להתנהג? חיבורים טובים ייווצרו כשניישם פעולות של נתינה מתמדת, חשיבה על הזולת, רצון להיטיב לכל מי שזקוק, השפעה טהורה. ככה עושים חיבורים טובים בתוכנו, ככה עושים חיבור טוב בין שמיים לארץ.

חיבורים טובים נוצרים כשמשפיעים במקום נכון, כששומרים על הקשר הנכון בין האור לכלי, כשמבררים כמה אור הכלי מסוגל לקבל, מה מידת המוכנות שלו. התקשרות אמיתית נוצרת כתוצאה מכך שיש פתיחה של השפע בזמן ובמקום הנכונים, וסגירה של ההשפעה כשהזמן והמקום לא נכונים ולא מוכנים. זוהי משמעות כתונת הפסים של יוסף כפי שהזכרנו בהקדמה לגבי ראשי התיבות של המילה "פסים": פתיחה סגירה יוסף משה.

ים סוף נפתח למשה בזכות היכולת של יוסף לחבר את כל השבטים לחטיבה אחת, כל עוד היה צריך להעביר את עם ישראל לשבטיו בים "סוף", לתת להם לשבור את התחושה של ה"סוף" שהמציאות הסופית היא מציאות מגבילה, הים היה פתוח, הארה גדולה נפתחה לכל בני ישראל, עד שכתוב שאפילו שפחה, מי שבדרגה רוחנית מאוד נמוכה, ראתה מה שלא ראה יחזקאל הנביא. זאת הייתה הארה גדולה שהוכיחה לבני ישראל שאור אינסוף יכול להתגלות גם בתוך הסוף, בתוך המציאות היומיומית, בתוך ההסתר של הטבע. אבל כשההבנה הזאת הופנמה, כשעם ישראל יצא מים "סוף", נוצר צורך לסגור את ההארה הגדולה הזאת, כדי שהכוחות השליליים שעדיין לא תוקנו לגמרי בתוכנו, לא ינצלו את ההארה הזאת לרעה. לכן הים נסגר על המצרים והטביע אותם.

היסוד הוא כלי ההתקשרות בין האור של הבורא, לכלי של הנברא. לכן הוא צריך לדעת לפתוח או לסגור את מעבר השפע לפי הצורך. יש חלקים בתוכי שכבר תוקנו ואליהם יכול לזרום אור, ויש חלקים בתוכי, תכונות, שעדיין משתמשות ברצון לקבל בצורה אגואיסטית, ושם עלי להיזהר ולא למשוך אור גדול כדי לא לגרום לשבירת הכלי, לעצבות, תחושת פירוד, פסימיות. וכך גם ביחסינו עם הסביבה, מול הילדים שלנו למשל צריך לדעת מתי לתת מילה טובה, ומתי נזיפה. מתי לתת חופש פעולה ומתי לתת גבולות, וכן הלאה. הפתיחה והסגירה הם למעשה השימוש המאוזן שעושה ספירת היסוד בקו ימין ובקו שמאל. היא יודעת מתי לתת יותר שמאל ומתי יותר ימין, עם כל ההיבטים והדקויות שלהם, ומתוך כך נותר איזון בריא בשפע שאנו משפיעים לזולת.

42 ארבעים ושנים יום לעומר // מלכות שביסוד // ירושלים של מעלה, ירושלים של מטה…

היום הוא היום שחותם את תיקון ספירת היסוד – מלכות שביסוד שסוגרת את ספירת היסוד.. מחר כבר נצעד אל תוך השבוע האחרון לספירת העומר –  השבוע ספירת המלכות. ביום הראשון של השבוע האחרון של ספירת העומר, יחול יום ירושלים.

משום מה יום ירושלים קצת מסתתר, לא עושים ממנו ענין גדול. פעם, לפני כמה שנים החלטתי לספר לילדות על היום המיוחד הזה. זה היה יום לפני יום ירושלים.

אתן יודעות, מחר יום ירושלים. פתחתי, מסוקרן אם הנושא יעניין אותן.
למה דווקא היום? שאלה אחת הילדות.
כ"ח באייר, זה היום שבו שוחררו הכותל והעיר העתיקה במלחמת ששת הימים.
מה, לפני זה אי אפשר היה להגיע לכותל? הן משתוממות.
לא, במשך 19 שנה, מאז קום המדינה ועד שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, לא הגיעו יהודים לכותל.

תספר לנו משהו מעניין על ירושלים, הן מבקשות. איך אפשר לספר, אני חושב, זה עולם ומלואו, אפשר לשבת ימים ורק לדבר על ירושלים. ואז עולה במוחי רעיון…

אתן יודעות, אני אומר, מאיפה הגיעו הנשמות שלכן לבטן של אמא לפני שנולדתן?
מאיפה?
מירושלים…
מה? איך?
יש ירושלים של מטה ויש ירושלים של מעלה. ירושלים של מעלה זאת ספירת הבינה, משם יורדות נשמות לעולם שלנו.
וירושלים של מטה? שואלת אחת מהן.
זאת ספירת המלכות.

היא חושבת…ספירת המלכות…ספירת הבינה…זה לא אומר לה הרבה, אבל היא מרגישה שיש כאן ענין עמוק…ואז היא מוצאת נקודת אחיזה: אז בגלל זה מרגישים כל כך נעים כשמגיעים לכותל?

כן, כנראה, אני עונה, נזכרים בירושלים של מעלה. המקום שממנו הגענו. ההרגשה הזאת היא כנראה הקשר השלם בין הגוף שלנו, לנשמה. לירושלים יש יכולת לחבר את הגוף לנשמה בשלמות.

"עשה הקב"ה ירושלים של מטה, שהיא המלכות" – מסביר הזוהר – "כעין ירושלים של מעלה, שהיא בינה. ועשה החומות של העיר הקדושה ושעריה. מי שנכנס אינו נכנס, עד שיפתחו לו השערים, מי שעולה אינו עולה, עד שיתקנו המדרגות אל החומות. מי יכול לפתוח את שערי העיר הקדושה, ומי יכול לתקן המדרגות אל החומות? זהו רבי שמעון בן יוחאי, שהוא פותח השערים של סודות החכמה."

למה הנשמות יורדות לעולם הזה? כדי להיזכר בסודות של העולם ההוא, עולם האחדות. זה תהליך ארוך. כשהנשמה נכנסת לגוף, היא נעטפת בחומות של רצון לקבל. החומות של המלכות הלא מתוקנת. והכל נשכח ממנה. עכשיו הגוף שולט, והוא רוצה רק לקבל ולקבל, כסף, כבוד, מעמד, נוחות, ועוד ועוד ועוד, את כל העולם כולו, והכל על חשבון הזולת.

אבל כשהשערים נפתחים, שערי ירושלים של מטה, שערי חכמת האמת, מתהפך הרצון לקבל לרצון להשפיע. כל השפע שנקבל, כסף, חכמה, ידע, כשרון, הכל יופנה לשיפור חיי החברה כולה. כי ירושלים של מטה שבתוך כל אחד מאיתנו, לומדת להיזכר איך זה להיות ירושלים של מעלה. איך זה להיות טוב ומיטיב לכל.

המלכות המתוקנת היא סוד הרצון לקבל, האגו המנופח וההרסני שמתהפך ע"י עבודה נכונה לרצון לקבל על מנת להשפיע, על מנת לעשות טוב בעולם.
היסוד, הוא צינור השפע של העולם, זאת המידה שמרכזת את כל הכוחות הטובים, את כל חמשת המידות יחד לכח אחד מאוחד. זה השער שדרכו יורדת לעולם חכמת האמת, השער שפתח רבי שמעון בר יוחאי וספר הזוהר, זהו שער הזיכרון. השער שמזכיר לנשמה שהיא בעצם באה ממקור הטוב, ועליה להמשיך ולהשפיע טוב.

מלכות שביסוד, זה מקור השפע של העולם, השער לחכמת האחדות, לחברה שמבוססת על אהבת הזולת. השער הזה נפתח ע"י חיבור ללימוד חכמת הקבלה, יישום בפועל של תיקון המידות בתוכי פנימה, והפצה של החכמה ברוב עם. כי העולם התחתון, העולם שלנו, זהה לחלוטין לעולם העליון, עולם האחדות ממנו באנו.

המלכות, שהיא הנקבה, הלבנה, נקראת שכחה, כשאין לה אור מהשמש, מהזכר, מהתפארת, היא חשוכה, וכשהיא מקבלת אור, גם היא מאירה. את החיבור בין הזכר לנקבה, בין הקב"ה לשכינה, עושה ספירת היסוד. לכן היא נקראת "זכרון", זכר מלשון זכרון. ספירת היסוד ממלאת את הכלי הריק באור, ואז הרשימו שבתוכו מתעורר ונזכר שלמעשה תמיד היה חיבור מלא בינינו לבין הבורא, אלא שההסתרה השכיחה.

מלכות שביסוד זה הרצון הגדול להשפיע לזולת, הרצון הגדול להתקשרות בינינו לבין הבורא ע"י חיבור בריא בין איש לרעהו. כי חיבור נכון הוא חיבור של השפעה, חיבור שרוצה לגרום טוב לזולת, ומה משמעות החיבור הזה למעשה, לבטל את השכחה ולהיזכר בכח הבורא שבתוכנו, כי מה שמזכיר לנו שיש בתוכנו ניצוץ אלוקי, הוא פיתוח הרצון להשפיע טוב מסביב, ופיתוח כח הרצון הטוב הזה עושה השוואת צורה בינינו לבין הבורא שמשפיע ברציפות, וגורם לגוף שלנו להיזכר שהוא בעצם כלי לנשמה האלוקית.

אנחנו צריכים רק להיזכר… "לא נתברכה ירושלים, המלכות, אלא מציון, שהיא היסוד…" [זוהר, אחרי]

 

 

 

 

 

תגובות

(0)