מגדלי השלום // פרשת נח

 

migdaley_hashalom

אחת מיצרניות הסיגריות הגדולות בעולם אסרה לאחרונה על עובדיה לעשן בשטח המפעל. זה נשמע כמו בדיחה, אבל זה לא. זה סיפור אמיתי. האמת היא שבמחשבה שניה זה לא מפליא כל כך. הרי מי מאיתנו לא מתנהג ככה מידי פעם?

אחד סיקל אבנים בגינת הבית שלו. את האבנים העודפות הוא זרק למדרכה הסמוכה. מישהו כבר יאסוף את זה, כך הוא בטח חשב, העיריה, מחלקת התברואה, מישהו…איש שעבר ברחוב וראה אותו בפעולה שאל אותו: למה אתה מסקל אבנים מרשות שאינה שלך לרשות שלך? 

שאלה מוזרה, נכון? הרי האדם סיקל אבנים מהגינה, הרשות שלו, למדרכה, שהנה רשות שאינה שלו. למה האיש שעבר ברחוב אמר ההיפך? בעל הגינה הסתכל על האיש במבט מתא תמיהה, פטר אותו במנוד ראש והמשיך לסקל את האבנים ולזרוק אותם למדרכה. בשביל מה הוא משלם ארנונה?

לאחר מספר ימים עבר בעל הגינה ברחוב הסמוך לביתו. לפתע נתקל בערימת אבנים ונפל ונפצע. אף אחד לא אסף את האבנים… לאחר שנרגע מהכאבים וחבש את עצמו, נזכר בדבריו של האיש מהרחוב:למה אתה מסקל אבנים מרשות שאינה שלך לרשות שלך?

את הסיפור הזה מספר הבן איש חי. ואולי הוא ממחיש לנו יותר מכל את המלחמה הפנימית שהתחילה עם חטא עץ הדעת. למה אנחנו רוצים תמיד שיהיה לנו טוב ולא ממש חושבים איך יהיה טוב לאחרים, ולמה אנחנו לא מבינים שאם יהיה טוב לאחרים, יהיה טוב גם לנו? את הטעות הזאת, כך מסתבר, עשה גם דור הפלגה. כן, אלה ממגדל בבל. עוד מעט נגיע אליהם, בינתיים עוד סיפור, יותר נכון משל, הפעם מבעל הסולם.

מלך אחד גדול וטוב, שכל רצונו היה להיטיב לנתיניו, עשה מבצע; הוא רצה להעניק פרס גדול מהשפע שלו לנתיניו הנאמנים, אבל ידע שיש דרגות בנאמנותם ובאהבתם אליו. ורצה לתת טוב גדול יותר לנאמנים והאוהבים השלמים שבממלכתו, כדי שיראו בכל הממלכה כמה משתלם להיות נאמן ואוהב למלך. הוא ידע שאם יתן את השכר לנאמניו בלי הסבר ראוי, יתלוננו נתיניו האחרים שנגרעו מקבלת הפרס וישקרו את עצמם לאמור שקופחו למרות שהם מאוהביו. כי הרי מי מאיתנו לא אוהב פרסים?

לכן, הגה המלך תוכנית גאונית; הוא פירסם כרוז שקרא לכל בני הממלכה לבוא ולעבוד עבור המלך במתחם ארמון המלך באזור מיוחד שהוקצה לכך. התנאי העיקרי היה שהעבודה חייבת להתבצע באזור הזה בלבד. וכמובן שבאסור העבודה הכין המלך לנתיניו שפע רב, סעודות מפוארות, מעדנים משובחים, ומטעמים שמעולם לא חלמו שיזכו לטעום – וכל זה בחינם.

הכרוז התפרסם, וביום שנקבע הגיעו כל הנתינים לארמון המלך והתחילו בעבודה. כמובן, כולם חשבו שיהיו משגיחים ושומרים שיפקחו על עבודתם. אבל כלום. הם רק צריכים לעבוד ולהנות מהמעדנים שהכין להם. גן עדן, לא? תלוי. המלך שם משגיח באזור העבודה. אבל זה לא היה אדם, גם לא מצלמה נסתרת. לא משהו שאפשר להבחין בו. אז מה זה היה?

 זה היה אבק. על המעדנים והמטעמים פיזר המלך אבק רע שגורם להרגשה רעה. אבל הרי אמרנו שהוא מלך שרוצה לעשות טוב. אז מה טוב כאן? טוב, אז היה עוד סוג של אבק. אבק מרפא שפוזר באויר של אזור העבודה. כל מי שאכל מהמטעמים ספג לתוכו את האבק הרעיל. אבל האבק המרפא שהוא נשם באויר אזור העבודה ניטרל את השפעת האבק הרעיל וחשף את טעמם הנפלא של המעדנים. למה המלך היה צריך את כל הסיבוך הזה?

לאחר המבול העולם ניטהר. לא היו קליפות. חטא עץ הדעת תוקן כמעט לגמרי.

אמנם הקליפות, הרצון לקבל, האגואיזם, לא נעלם לגמרי, הוא רק טוהר לשעתו וכוחו נחלש. אבל, מה לעשות, צריך רצון לקבל. בלי זה אין טעם לבריאת העולם. חטא עץ הדעת גילה את הרצון לקבל, ונתן הזדמנות לתקן את האגו ולקבל מחדש את השפע האלוקי בצורה מתוקנת, זאת אומרת – ע”י שימוש ברצון לקבל כדי להשפיע לזולת. הרצון לקבל הוא כלי שבאמצעותו אפשר לקבל שפע ולהשפיע אותו לעולם. לאחר המבול, היכולת הזאת נעלמה. העולם עלול היה להפוך לסטטי, מקובע, יש בו שפע, אבל אין אפשרות לגלות את כל השפע האלוקי ולהלבישו בעולם. אז מה עושים?

בשביל זה צריך “לקלקל” את העולם מחדש. נכון, אנחנו יודעים שצריך לתקן את העולם. אבל בלי קלקול, בלי שיתגלו החסרונות, הנבראים נמצאים באחדות עם הבורא, אבל הם לא מפתחים רצון עצמאי. חטא עץ הדעת גרם לקלקול גדול בעולם, לגילוי של רצונות אגואיסטיים גדולים, אבל רק על מנת להפוך אותם לכלים גדולים שיכולים להכיל את השפע כדי להשפיע אותו לחברה. למה? כדי שהנבראים ילמדו להתנהג כמו מי שברא אותם וע”י כך יזכו לחזור ולהיות באחדות שלמה איתו.

 למה פיזר המלך אבק מרעיל ואבק מרפא? הנתינים, שראו שאין השגחה, קיבלו את חופש הבחירה. מי שבאמת אהב את המלך, המשיך לעבוד בתוך אזור העבודה ולבצע את העבודות בדיוק ובשלמות, ותוך כדי כך נשם את האבק המרפא. מי שלא רצה לדבוק במלך בכל מאודו, ניצל את חוסר ההשגחה לכאורה, ויצא מאזור העבודה ועשה את העבודה מתי שהיה לו נוח ואיך שהסתדר לו. ומי שיצא מאזור העבודה בהכרח גם לא נשם את האבק המרפא, לכן כשאכל את המטעמים הרגיש טעם רע ומר, וביזה את המלך על כך שהכין לנתיניו שולחנות מלאים במאכלים רעים ומקולקלים, מבלי להבחין שהוא עצמו למעשה גרם להרגשה הרעה הזאת.

 בני דור הפלגה, הגיעו למציאות המושלמת הזאת שבה כל העולם שפה אחת ודברים אחדים. הם הרגישו שיש כאן הזדמנות נדירה להנות מכל השפע שחיכה להם בלי הרבה עבודה. לכן בנו עיר ומגדל. הם השתמשו באזור העבודה של המלך כדי למשוך שפע בלי נתינה. הם טעמו ממטעמי המלך בלי לעבוד באזור העבודה. אזור העבודה נקרא ז”ת – שבע הספירות התחתונות, העולם שלנו שבו צריך לשתף את מידת הרחמים בדין ולהשפיע לזולת. הם בנו עיר ומגדל – “עיר” היא ספירת בינה ו”מגדל” זה משיכת שפע מספירת חכמה. זוהי משיכת שפע ללא נתינה וסופה הוא שבירת כלים, כי על העבודה למען הזולת יש אבק מרפא שמטהר את האבק הרעיל שיש על השפע שנמשך ללא רצון להשפיע. ומי שרוצה קבל לעצמו בלי להשפיע לזולת, נושם רק אבק רעיל, וממשיך ומורעל באגו חסר מעצורים שהולך ותופח.

האבק הרעיל פיזר את דור הפלגה בעולם כולו ובלל את שפתם, כדי שיוכלו ליצור כלים חדשים לגילוי האור, הפירוד יוצר רצון מחודש לחיבור. יצרנית סיגריות שאוסרת על עישון סיגריות בתחום המפעל, גורמת לעובדים עם חשיבה טובה לחשוב מחדש על הפעולה ההפוכה שהם עושים. מצד אחד מרעילים את כל העולם, ומצד שני דואגים לבריאות האישית. זה האבק הרעיל של הרצון לקבל.

העבודה באזור העבודה של המלך. עבודה על תיקון הרצון לקבל והפיכתו להשפעה, השקעה בנתינה לזולת ותרומה לחברה, היא האבק המרפא, מסביר הרב אשלג. והמטעמים שזוכים לטעום אחר כך, הם השכר, הפרס הגדול, זאת היכול להנות מהמצוות שבין אדם למקום, מהקשר בינינו לבין המלך, ולהרגיש אהבה גדולה אליו. אי אפשר ללמוד לאהוב אותו בלי ללמוד לאהוב את הזולת. אי אפשר לבנות מגדלים של פירוד ולהתפלא כשהם קורסים. אבל אפשר לבנות מגדלים של שלום.

 

תמונה באדיבות:  FreedigitalPhotos.net

תגובות

(0)