לצאת מתוך עצמי // פרשת שמות

“רוב שנותיי”, מספר הרב אשלג, “חלפו עלי בגולה במדינת פולין בעיר ורשה. שם, כך הוא ממשיך ומתאר, הוא היה סגור בתוך ד’ אמותיו: “ודבר לא היה לי עם שום בן אדם, לא ידעתי כלל מחושך אשר בסביבותיי. וברצות ה’ והנחני להתיישב בארץ הקדושה בירושלים….והוכרחתי להתערב בין הבריות, ראו ראיתי בעוני עמי, ואין עניות אלא בדעת…

הרב אשלג עולה לארץ ישראל ומתיישב בירושלים, שם הוא פוגש עוני גדול, לא רק עוני גשמי ופיזי, אלא עוני גדול ונורא עוד יותר, עוני בדעת. הוא יודע שעכשיו מתחילה התקופה המכרעת ביותר בתולדות העולם – הדור האחרון. אבל דעת התורה שהוא פוגש מסביב, בעיקר סביב לימוד הקבלה, מאכזב אותו עמוקות. צריך לגאול את העם, הוא מבין פתאום, ולכן עליו לצאת מתוך ד’ אמותיו, מתוך ההתבודדות הרוחנית הגבוהה עם הבורא ולעשות מעשה, הוא צריך לצאת מעצמו כדי להיות עם עם ישראל. כדי להציל את עם ישראל. מהרגע הזה הוא לא מפסיק לכתוב, ולכתוב, ולכתוב…לפרש לעם ישראל את החכמה האלוקית הגבוהה ביותר. כדי להביא לעם ישראל אחדות, כדי להביא גאולה ברחמים.

” מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.”
למשה רבנו יש מפגש אלוקי, הקב”ה מדבר איתו מתוך הסנה. צא מתוך ד’ אמותיך, צא מההתבודדות הרוחנית שלך ולך לגאול את עם ישראל מיד פרעה. משה מסרב: “מִי אָנֹכִי?”

למה משה חושב שהוא לא ראוי לגאול את עם ישראל?

כשמשה רואה את המצב הקשה של עם ישראל, את הניתוק הרוחני שלהם, את שליטתו המוחלטת של פרעה בנפשם ובגופם, את השעבוד לחומריות, הוא בורח למדיין. הוא מבין שכרגע אין לו אפשרות לעזור להם. הבריחה הזאת נקראת “מי”.

“מי” זה סוד העיבור. כשעם ישראל נמצא במצב של הידרדרות רוחנית, הצדיק מרגיש שאינו יכול להשפיע להם, ואז הוא מסתגר ומכין את עצמו לרגע הנכון. ההכנה הזאת היא סוד השם “מי”, הזמן שבו הצדיק נמצא בעיבור, מבודד מהעולם כמו עובר בבטן אימו, כך הוא נמצא כביכול בעיבור בתוך הבורא, בעולם הבריאה, הרחם של כל הנשמות, מקום האחדות השלם ומכין את עצמו לרגע שבו יוכל להשפיע לעם ישראל.

מִי אָנֹכִי? אומר משה לקב”ה. אני בעיבור, אני לא יכול לגאול את עם ישראל כל עוד אין להם רצון… עכשיו הם מוכנים, אומר לו הקב”ה: “וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי”.

“וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.” אם מלך מצרים מת, למה הקב”ה שולח את משה לגאול אותם מיד פרעה. הוא מת, לא? אז זהו שלא על מוות פיזי מדובר, אלא על מוות פנימי. פרעה מסמל את השעבוד לחומרנות, לתאוות העולם הזה, לאגואיזם, לקריירה תובענית, לניתוק מהאנשים שסביבי, לציניות, לחיצוניות, לשטחיות, לסיפוקים מיידיים, להתרכזות בעצמי…ופתאום מלך מצרים מת, הכוונה היא, מסביר הרב אשלג, שלפתע הם איבדו את הטעם בעבודה החומרנית, האגואיסטית, מרוב סיפוקים מיידיים כבר לא היה להם סיפוק. אז עכשיו אין להם לא חומר ולא רוח…והם אבודים. אז הם צועקים לשמיים, אובדי עצות, אבודים במצרים, הם לא יודעים מה לעשות…זה הזמן לצאת מהעיבור, אומר הקב”ה למשה, עכשיו הם מוכנים לגאולה, צא מעצמך.

כדי לגאול את האחים שלנו, צריך לצאת מתוך ד’ האמות שלנו. צריך לצאת מאזורי הנוחות, מההכחשה של חומרת המציאות שסביבנו, למסור את הנפש למען הזולת. הגענו לזמן של הדור האחרון, הטעם בעבודה האגואיסטית הולך ונעלם, המציאות המוכרת מתפרקת, ואנשים נשארים בלי תשובות, אבודים, בודדים, טובעים בים של חוסר ודאות. פעם החומריות מילאה את חייהם מצאת החמה כמעט עד צאת…ועכשיו אין כלום, לא חומר ולא רוח…והבדידות זועקת מכל פינה. אין סיפוק בעולם החומרני, אבל אין להם עדיין תשובה רוחנית.

עכשיו, אומר לנו הבורא, עכשיו צריך לדבר עם ישראל. אלה המילים שאומר רבי נחמן לרבי נתן תלמידו כשהוא שואל אותו אם לצאת מבית המדרש ולהשפיע לעולם. גם אם אתה לא רואה שמשהו קורה, תדע לך שבדיבור ובהשפעה הטובה שלך על בני אדם טמון סוד הגאולה. הנה, תקראו את המילים של השיחה בין רבי נחמן לרבי נתן, תקשיבו לשיר הנפלא, וצאו לדבר עם עם ישראל:

” אמר לי כששאלתיו אם אדבר עם בני אדם.השיב לי: כן, דבר.
שאלתיו: אבל איני יודע מה עובר עליו.
השיב לי: אינך צריך לדעת.
שאלתיו: מה אני עוזר לו?
השיב לי: מה זה נוגע לך?
והבנתי כוונתו שברצונו לומר – גם אם אינך רואה, אתה כן פועל.
והבנתי כוונתו שברצונו לומר – גם אם אינך רואה, אתה כן מרגיש “.

השיחה בין רבי נחמן לרבי נתן הולחנה ע”י אברהם אבוטבול ע”ה, מלחין מחונן וחבר טוב של ‘האומה’ בשנותיו האחרונות. יהי זכרו ברוך.

כתב: קובי חג’אג’

תגובות

(1)

  • מיכל
    27/12/2018

    ישר כח !! כתוב יפה כל כך ונוגע. תודה רבה.

    › להשיב