למה? ככ”ה // פרשת וישלח

למה ככה

שעת ערב, אני חוזר הביתה. בפניה לרחוב מגוריי יש מעבר חציה, אדם בגיל העמידה מתקרב לשפת המדרכה, על כתפיו צ’ימידן ותיק גב כבדים למראה. הוא עוצר ומביט מסביבו. אני מחכה שיעבור את מעבר החציה. הוא מתמהמה. מונית שממתינה מאחורי מנסה את מזלה וצופרת לו. הוא מתעלם. אני מבין שהוא לא מתכוון לחצות וממשיך לנסוע לכוון הבית. לפתע אני שומע אותו קורא לי בקול “חכה, חכה” ורץ אחרי…

אני מאט את הרכב ועוצר. הוא מגיע אלי מתנשף ומסמן לי לפתוח את החלון. אני פותח. הוא מתכופף ומביט אלי בחיוך: “מה העניינים?” – הוא שואל. אני מביט בו, מנסה להיזכר, אולי אני מכיר אותו. לא, כנראה שלא. הפנים שלו לא מוכרות. “הכל בסדר” – אני עונה לו.
“יופי” הוא אומר, מסתובב ורץ חזרה לתיק הגב והצ’ימידן שהניח על המדרכה, מרים אותם במהירות ונעלם.

לא חסרים מפגשים מוזרים, אני חושב כשאני עולה הביתה. למשל, המפגש הזה הערב עם האיש עם הצ’ימידן ותיק הגב. למשל, המפגש המחודש בין יעקב לעשיו…

כמו כל הילדים, גם הקטנה שלנו מומחית בלהפוך את הבית למגרש משחקים מאולתר. מספר רגעים של חוסר ריכוז מצידנו ופתאום הרים וגבעות של צעצועים ומשחקי קופסא מפוזרים על רצפת הסלון. למה? אני שואל אותה, למה לפזר את כל הצעצועים על הרצפה, למה לא רק משחק אחד או צעצוע אחד? היא מביטה עלי בפליאה ועונה בפשטות: “כי ככה”.

כי ככה! זאת התשובה שלה לאחרונה לכל “חכמה” חדשה שלה. אין באמת סיבה הגיונית. ככה היא מרגישה שצריך להיות, אז ככה היא עושה. יכול להיות שהיא נפגשה לאחרונה עם יעקב אבינו? הרי גם הוא עשה את כל פעולותיו כי הרגיש שככ”ה צריך לעשות. רק שהככ”ה שלו הוא ראשי תיבות. מה זה הככ”ה של יעקב?

סימון סינק הוא מומחה לשווק שפיתח מודל פשוט אבל מתוחכם. המודל שלו מסביר מהי מנהיגות מעוררת השראה. מה הקשר בין מנהיגות לשווק, ומה זה קשור לככ”ה של יעקב אבינו?

המודל של סימון סינק מורכב משרטוט פשוט של שלושה עיגולים. בעיגול הפנימי כתוב:“למה?” בעיגול האמצעי כתוב:“איך?” ובעיגול החיצוני כתוב:“מה?”. רוב החברות בעולם, מסביר סינק, יודעות “מה” הן מייצרות, מפתחות או מוכרות. למשל מכונית. רוב החברות יודעות גם “איך” הן מייצרות, מפתחות או מוכרות את המוצר שלהן, למשל המכונית של החברה שלי מיוצרת בתהליכי ייצור שגורמים לה להיות בטיחותית יותר, נוחה יותר, אמינה יותר. ה”איך” וה”מה” מתארות את תכונות המוצר או הרעיון שהחברה מוכרת. אבל התכונות האלה בדרך כלל זהות ברוב החברות. למרבית מותגי המכוניות יש את אותה הטכנולוגיה פחות או יותר, רק השם והעיצוב החיצוני משתנים בין רכב לרכב. אבל הצרכן לא מחפש טכנולוגיה מתקדמת או אמינות מכנית. הצרכן מחפש משהו אחר.

אנשים לא קונים את מה שאתה מייצר, משווק או מוכר. הם קונים את הסיבה שבגללה אתה עושה את זה. כאן נכנס לתמונה העיגול הפנימי. עיגול ה”למה”. ה”למה” הוא זה שמבדיל בין מותג מצליח למותג כושל. אפשר לדייק עוד יותר ולומר שאנשים לא קונים מוצר, אלא את הדימוי האישי שלהם. מה זה דימוי אישי? למשל – אני מעודכן, אופנתי, חדשן, פורץ דרך. ה”למה” של המוצר בסך הכל משרת את הרצון שלי להתחבר לדימוי אישי חיצוני שימתג אותי כאישיות מעניינת ומרתקת. כן, קראתם נכון את המשפט האחרון, אנחנו מחפשים לקנות מותג שימתג אותנו. לא לחינם צורת הצילום הפופולארית ביותר היום היא ה”סלפי” בתרגום חופשי לעברית מדוברת – “עצמי”, בתרגום לקבלית –”רצון לקבל על מנת לקבל”.

שאלת ה”למה” היא שהופכת אדם למנהיג שסוחף אנשים אחריו. כך מסביר סינק. יש מנהיגים, הוא אומר, אלה הם אנשים שמחזיקים בעמדות ניהול או שלטון. ויש מי שמנהיג, שזה כבר סיפור אחר, זה אדם שגם בלי עמדה רשמית יכול להוביל אנשים לפעולה. כדוגמה הוא מביא את מרטין לותר קינג, הלוחם לזכויות השחורים בארה”ב. היה לו את ה”למה”. הוא ידע למה הוא עושה את מה שהוא עושה. אבל מה שהביא 250,000 איש לשמוע אותו נואם את נאום ה”יש לי חלום”  היה בסופו של דבר הרצון שלהם להתחבר לרעיון חברתי חדש וליברלי.

250,000 איש נסעו שעות רבות ממקומות רחוקים לוושינגטון כדי לשמוע את מרטין לותר קינג מספר על חלום שוויון הזכויות שלו. זה לא היה קל, זה מאמץ גדול, אבל הם לא באו בשבילו, הם באו בשביל עצמם.

למה? ככ”ה! נקודת ה”למה” נראתה לי מלהיבה. למרות שהיא מצביעה על אגו חזק, חשבתי, היא יכולה לתת לנו דרך להוביל שינוי חברתי אמיתי. לתת לאנשים תקווה, אופק חדש, אמונה ובטחון. כל מה שצריך לעשות זה להפוך את ה”למה” מאגואיסטי לאלטרואיסטי. זה הכל.

חסר כאן משהו, אמר לי חבר בשיחה שנסבה על המודל של סינק. ליהודי צריכה להיות נקודה עמוקה יותר מה”למה” אני עושה את מה שאני עושה. זה טוב כדי לסחוף אנשים לפעולה, אפילו לפעולות טובות, לא רק פעולות שיווקיות וכלכליות, אלא גם שמירה על הסביבה, שוויון זכויות, עזרה לחלש. אבל זה זמני. הקשבתי לו, אבל לא הסכמתי איתו.

מסתבר שטעיתי והחבר צדק. אבל אני הייתי צריך שלושה שלבים, שלוש הבנות הדרגתיות כדי להבין את הסוד הגדול של עם ישראל שעליו הצביע החבר..

ההבנה הראשונה הייתה בסיפור קטן ויפה על בעל הסולם ובנו הרב”ש. זה קרה כשהרב”ש היה ילד קטן. הוא עמד מול הכיור ונטל ידיים. בעל הסולם שעבר לידו שאל אותו: אתה יודע למה נוטלים ידיים? הרב”ש ענה: משום נקיות וטהרה. לא, אמר בעל הסולם, נוטלים ידיים כי זאת מצוות ה’.

הרב”ש כילד הסביר לאביו את ה”למה”. בעל הסולם חשף אותו לעולם חדש, עולם הככ”ה.

ההבנה השנייה צצה כשניסיתי להבין את יעקב. הוא יורד לחרן, מקום של חרון אף, שיא הטומאה. לאחר עשרים שנה בחרן ושלושים וארבע שנים במצטבר, הוא חוזר ארצה. הוא יודע שיאלץ להיפגש עם עשיו מחדש. הוא יודע שזה יהיה מפגש טעון. יעקב מתעסק כל הזמן עם הקליפות, עם המקומות הנמוכים ביותר, עולמות הטומאה: עשיו, לבן, חרן. אבל הוא לא חושש. הוא מוציא מהטומאה של עשיו את הבכורה והברכות, מטומאת חרן ולבן הארמי הוא מוציא 12 בנים שיהוו את השורש לשבטי עם ישראל. הוא מוציא מתוך החושך הגדול אור אינסופי. הוא יודע “למה” הוא עושה את כל זה, כי צריך להקים את עם ישראל. אבל ה”למה” לא מספיק. צריך משהו חזק יותר שיחזיק את יעקב לאורך כל השנים והקשיים הבלתי אפשריים האלה.

יעקב יודע שככ”ה צריך להיות, זאת המציאות והוא צריך לעבוד בתוכה. למה? ככ”ה. ה”למה” שלו מתבטל ל”ככה”. הוא בעל תפקיד. ועליו לעשות את התפקיד.

ההבנה השלישית הייתה בערב שבת. בבית הכנסת. בין קבלת שבת לערבית אחד המתפללים אמר דברי תורה. הייתי עייף, בלי לרצות העיניים נעצמו לכמה רגעים, אז אני באמת לא זוכר על מה הוא דיבר, אבל לפתע הוא אמר שני משפטים, יותר נכון פסוקים שהעירו אותי.

הפסוק הראשון היה: “למה? יאמרו הגויים”. זה לא הפיסוק הרגיל של הפסוק. אבל סימן השאלה שהוא הציב היה מדויק. הפסוק השני היה מעין תשובה לפסוק הראשון: “אשרי העם שככה לו”.

כל ההבדל בין יעקב לעשיו מתבטא בשני הפסוקים האלה. “למה” היא שאלת הרצון לקבל. זאת שאלה שמניעה אותנו לקבל יותר מאחרים. אם אני יודע למה אני רוצה שאנשים יעשו מה שאני רוצה- יקנו מוצר מסוים, יתמכו ברעיון כלשהו, אני יכול להשיג מילוי גדול לאגו שלי. אבל המילוי הזה מתפוגג בפתאומיות. מתי? כשה”למה” מפסיק להלהיב אותי. היה לי רעיון חדשני, יש לי מוצר מרתק, יום אחד זה יתפוגג ואני אשאר חסר הכנסה, או חסר סיפוק, או חסר אהבה, או חסר… תמלאו את החסר, כולנו נתקלים בזה ללא הרף. לכן עשיו אומר ליעקב “יש לי רב”, יש לי הרבה וזה לא מספיק לי אף פעם, אני תמיד חסר סיפוק.

יעקב יודע מה ה”למה” שלו, אבל גם יודע שזה לא מספיק. כי אם רק ה”למה” היה מניע אותו הוא לא היה עומד בהצקות של לבן, בסכנות התכופות מצד עשיו, בקשיים הרבים שארבו לפתחו. ליעקב יש כח אינסופי שמניע אותו. לכח הזה קוראים ככ”ה – כ’תר כ’ל ה’כתרים. זה מקור השפע האינסופי של העולם. לכן יעקב אומר לעשיו: “יש לי כל”. יש לי כל מה שאני צריך מתי שאני צריך. אם אני צריך רק מקל כדי לעבור את הירדן, אז זה מה שצריך כדי לעשות את העבודה. ואם צריך עושר רב כדי לעשות את עבודת ה’. אז זה מה שצריך. אני לא אסיר של החומר.

ככ”ה זה הכח שגורם לנו להתמיד. הוא מזכיר לנו שעלינו ללמוד לעשות טוב לזולת, להשפיע, לדאוג, לא בגלל ה”למה” אלא בגלל ה”ככ’ה”. למה זה כל הרצון לעשות והוא חשוב, אבל ככ”ה הוא כח ההתמדה, היכולת לבטל את הרצון שלי מול הרצון האינסופי. להבין שיש לי תפקיד מוגדר וחשוב מאוד במציאות. תפקיד ייחודי בהפיכת העולם למקום טוב יותר. ואני צריך לבצע את זה לא בגלל ה”למה”, לא בגלל הרצון האגואיסטי, הכבוד, המעמד, התמורה הכספית, או הגאווה. אלא רק בגלל שככ”ה רוצה הבורא.

ככ”ה הוא הסוד הגדול של תיקון העולם. זהו כ’תר כ’ל ה’כתרים. הכתר העליון, י”ג מידות הרחמים השלמות שמורידות לעולם רחמים שלמים שיכולים לגאול כל נפש מייסוריה הגדולים ביותר. לכן נאמר: אשרי העם שככ”ה לו. אשרי העם שמצליח להידמות לכתר כל הכתרים ולהיות מלא בנתינה ואהבת חינם והשפעה טובה. אשרי העם שמצליח לתקן את כל תרי”ג הרצונות ולהפוך אותם לתרי”ג רצונות לנתינה והשפעה.

עם לבן גרתי, אומר יעקב לעשיו. “גרתי” אותיות תרי”ג. הייתי במקום הנמוך והמזוהם ביותר ועם זאת קיימתי את כל התורה. הפכתי את כל תרי”ג הרצונות שלי לכלים של השפעה. אני שלם בכל אבריי. הצלחתי לעשות את זה בכח הככ”ה. כתר כל הכתרים יכול להעלות את הנשמות שנפלו למקומות הנמוכים ביותר, כי הוא למעשה מהווה את המציאות כולה. לכן ביטול לכח האינסופי הזה, הופך אותי לדומה לו. טוב כמוהו, רחום כמוהו.

האמת היא שהייתה בסוף גם הבנה רביעית. האיש שרדף אחרי הרכב שלי וביקש שאעצור, מיסגר לי את התמונה כולה. יכול להיות שבעיניים רגילות הוא נראה כמו אדם תמהוני. אבל הוא עשה פעולה שעל כל אחד מאיתנו לעשות בצורה כזאת או אחרת. לדאוג לכל אדם, גם אם הוא זר לחלוטין. כי כתר כל הכתרים משפיע לכולם, אין אצלו אפליות, העדפות, אינטרסים. לאיש הזה, תקראו לו תמהוני, מוזר, אבל אולי הוא יותר הגיוני מכולנו, היה רצון פנימי להתעניין בי. לא היה לו שום אינטרס, הוא לא ביקש ממני כלום, רק לדעת “מה העניינים?”, וכשעניתי:” הכל בסדר” , הוא פשוט שמח, אמר “יופי” וחזר לעולם שלו. למה הוא עשה את זה? ככ”ה!

תגובות

(0)