חסר…כמה חסר לי…כמה חסר לנו הבית

בימים אלו של ירידה רוחנית, בהם נהרסו השורשים הרוחניים של העם ונחרב הבית, מרגישים באוויר ובלב את ההתייחדות עם החסר הכואב, עם החלל שנוצר מאז השבר הגדול שעדיין לא הושלם.
וחסר זה מלווה אותנו ללא הרף כל יום בחיינו האישיים והחברתיים…אין לנו בית. אין לנו בית.

תחושת חסר זו מיטשטשת ברעש החיים הדורשניים ומסיחי הדעת שלא מאפשרים את יישוב הדעת לשאול מה ולמה ואיך?

בשלושת השבועות הללו אנו מוזמנים לשהות בכובד הזה בלי שום רגש אשמה. לא חייבות למהר למלא את החסר בדברים חיצוניים. מותר לנו למעט בשמחה ובהתרוצצות ממקום למקום למלא את החלל הנפער. מתבקשות רק לתת מקום… מקום לכאב הרשום בנו לא מהיום.

אומרים: אין אור בלי כלי ואין כלי בלי הכרה בחסרון. החיסרון בונה את הכלי המושתת על כמיהה, השתוקקות, געגועים… לתת לזה מקום, להסכים להיות בירידת הנפש – כך נוכל להגיע לשורש הכאב האישי והלאומי. אולי סוף סוף ינשרו כל ההגנות וההכחשות והנוקשות שהערמנו על לב תמים ויפה שכל רצונו בטוב ולהיטיב ונוכל לגעת ברצון האמיתי… תני לכאב להיות.. שם החיבור המיוחל שם הגעגוע.

בימים אלו בהם אנו מוזהרים בכל התחומים לא לכעוס, לא לרגוז – כי כוחות של הרס מסתובבים באוויר, רק מחכים לאישור כעסני מצידך וכבר מציתים את האש הזרה בין רגע. אנו מתבקשים להרכין ראש, לא להתבלט, להצניע.

כעת אנו מתייחדים עם הזמן בחשבון נפש שורשי; מה השורש לכל מה שקורה? וזה הולך ומכביד לקראת יום התשעה; תחושה כמו התקרבות ליום הכיפורים, ליום הכפרה, ליום ההיפוך….

חסר…כמה חסר לי…כמה חסר לנו הבית..איך לא הצלחנו עדיין להקים את הקומה הנופלת. מה האחריות שלנו שלי שלך?

ויחד עם כל זאת, אומרים שדווקא בימים נמוכים אלו טמונים כוחות הבנייה המשמעותיים ביותר. אם רק נדע להקשיב בדקי דקות למתרחש האמיתי בתוכנו – הרגשי והרוחני – ולקלוט שדווקא ברוח הנמוכה בתוך החסר הטבוע בנו, ממתינה לנו הקירבה הכי קרובה – שם מוחבא ניצוץ החיים המצפה לגאולתו.

אם רק נדע להקשיב בקשב שקט, מכיל, אז נוכל לגעת באותו ניצוץ המחבר את כל הקומה.

ציפית לישועה? בבקשה תצפי לישועתך. יש בציפייה לישועה כוח של אלפי שנים, והוא מזמין אותנו שוב ושוב לחלום לקוות ולא לוותר. בימים אלו אנו נקראות לגלות חלק זה בנפשנו, והוא יקר חיים והוא עתיק והוא של כולנו.

תצפי לטוב; עוד יבוא מנחמך. תגעי בתקווה, תגעי בחלום, תחושי בו. הקיווי מושך אלינו את אור השגת המדרגה מעלינו אור העתיד. וכמו שאומר הבעש”ט: במקום שאדם חושב, שם הוא נמצא.

ההתייחדות עם הציפייה לישועה והאמונה בה – זאת הבנייה. הכרת החסר האמיתי השורשי, והכמיהה והגעגועים לטוב לחיבור השלם – אלו הם הכלים לבניית הכלי לגאולתך .

ואעפ”י שתתמהמה אחכה לה… אצפה לישועתי… לאהבתי…כי בוא תבוא.

שלכן, שושנה


נשות האומה – מיזם חברתי נשי ,

קבוצת נשים מגוונת שלוקחת על עצמה לקיים את ואהבת לרעך כמוך מתוך אמונה שזו תכלית הבריאה.

אנו מאמינות שבעבודה פנימית ברוח של ‘ואהבת…’ אנו יכולות לחולל שינוי ממשי באישי ובחברתי.

תגובות

(0)