הבית השלישי // תמונת מצב


פעם היה בעל תפילה; כך פותח רבי נחמן את אחד מסיפורי המעשיות המרתקים ביותר שלו. בעל התפילה, כך אנו מבינים בתחילת הסיפור, עוסק בתיקון של אנשים וקבוצות של אנשים. הוא מחזיר את כל מי שסטה מהדרך אל דרך המלך. מלמד אותם כיצד מגיעים לתכלית האמיתית. את המהות של מה שהוא מלמד אותם אפשר לסכם במילה אחת – אמונה.

האנשים בעולם שבו פועל בעל התפילה מחפשים את תכלית החיים. כל קבוצת אנשים מגלה תכלית אחרת. קבוצה אחת למשל מגיעה למסקנה שתכלית העולם הוא כבוד, כל הנהגותיהם הם הנהגות של כבוד אישי, ולכן האדם שאותו הם ממליכים עליהם הוא כעסן גדול, מנהיג של מאות קבצנים שדורש כבוד בצורה אגרסיבית, מכיוון שהצורך שלו בכבוד טוטאלי כל כך, אין קרוב ממנו לתכלית, כך סוברים אנשי הקבוצה, ולכן הוא ראוי להיות מלכם. בקבוצה אחרת הגיעו למסקנה שעיקר תכלית הקיום זה שמחה, הם מצאו שיכור שנראה שמח מאוד לאורך כל היום וכל הלילה. למה? כי לא הפסיק לשתות לשוכרה ולו לרגע אחד. ואמרו אנשי הקבוצה שהרי אם מישהו שמח 24 שעות ביממה הוא בודאי ראוי למלוך עלינו.

וכך נוצרו ברחבי העולם הזה מכל הקבוצות השונות מדינות רבות שלכל אחת מהן הנהגה עיקרית אחת שהיא לדעתם תכלית העולם. בעל התפילה מביט בכל גילוי תכלית כזה ומבין כיצד השורש הרוחני של המדינה התעוות שם ולאט לאט ובעקביות מתקן את כל תושבי המדינות ומתאים להם את ההנהגה הרוחנית המדויקת לשורשם…רק עם מדינה אחת יש לו בעיה…

אלילי הממון >>> 

בישיבת ועדת העבודה הבריאות והרווחה בכנסת דנו בפיצוי הולם יותר להורים שנעדרים מהעבודה עקב ימי מחלה של הילדים. נשיא התאחדות התעשיינים תקף את הצעת החוק ואמר לחברי הועדה: “אתם נאיבים, בחצי מימי ההצהרה אנשים בכלל לא חולים”, לא רק שההורים משקרים, המשיך נשיא התאחדות התעשיינים, אלא שצריך לודא שהם לא יושבים ועושים חפלה עם הילד… מדינת ישראל – תמונת מצב.

” ויהי היום, והיה מדינה, שהיה שם עשירות גדול, שהיו כולם עשירים, אך היה דרכם והנהגתם זר ומשונה מאד, כי הכל היה מתנהג אצלם כפי העשירות, שהיה ערך מעלת כל אחד ואחד כפי העשירות שלו, שמי שיש לו כך וכך אלפים או רבבות, יש לו מעלה זו, ומי שיש לו כך וכך ממון, יש לו מעלה אחרת, וכן כיוצא בזה, כל סדר המעלות היה אצלם כפי הממון של כל אחד ואחד, ומי שיש לו כך וכך אלפים ורבבות כפי הסכום שהיה קצוב אצלם, הוא מלך. “

מדינת ישראל נגד הקבצנית מהכותל המערבי >>>

“וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃
וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃
וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל אִ֑ישׁ וְאַל תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם ” [ישעיה ב/ז-ט]

בשנת 2014 הגישה המדינה כתב אישום נגד ש’, אשה בת 64 עם בעיות בריאותיות, אם ל-11 ילדים, שלושה מהם חולים במחלה נדירה. האשמה – פשיטת יד ברחבת הכותל בשישה מקרים שונים, העונש הקבוע בחוק על ה”עבירה” – שישה חודשי מאסר. בקשתה של ש’ לעיכוב הליכים נדחתה ע”י הפרקליטות. הסיבה – “קיים אינטרס ציבורי ממשי בניהול ההליך הפלילי”. מדינת ישראל – תמונת מצב.

זוכרים מה אומר הנביא ישעיה בציטוט שמוזכר לפני מספר שורות? יש כמה שלבים בדרך לאטימות וניתוק רגשי מהאנשים החלשים והנדכאים בחברה: בשלב ראשון נוצר בחברה שפע כלכלי, אנחנו יכולים להשתמש בו כדי להקל את חיי כל תושבי המדינה, אבל זה לא מה שאנחנו מחפשים, אנחנו רוצים הנאה עצמית, אז מופיע השלב השני שבו אנו משתמשים בממון הרב כדי להתעטף במותרות, סוסים, מרכבות, מכוניות יוקרה, דירות במגדלים שמורים היטב, יוצרים בועה מנותקת של שכבה מורמת מעם, בשלב השלישי הרדיפה אחר המותרות גורמת לממון להפוך למטרה, אלילים חדשים נולדים – אלילי הממון, אליהם מתפללים ולהם סוגדים, ואז בשלב הרביעי כל מי שאין לו ממון נדחה מהחברה “וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ”.

המרחק בין המאיונים העליונים והעשירון העליון לעשירון התחתון, הופך להיות מרחק קר, מנוכר, אפוף בתיעוב של כל מי שלא סוגד לאלילי הממון, פריפריות, חרדים, עניים, חד הוריים, חולים, כולם הופכים ל”נטל” על כתפי הסגידה הגדולה לכסף, כסף, כסף.

העשירונים במדינת הממון בסיפור של רבי נחמן מסומנים ע”י דגלים. הדגלים מסמנים את המעמד החברתי, הסוציו אקונומי, את היעילות והתרומה שלך למכונת הניצול הגדולה. אם אתה לא שם, אתה לא אדם, אתה סתם חיה.

” וכן היה להם דגלים, שמי שיש לו כך וכך ממון, הוא בדגל זה, ויש לו אותו המעלה פלונית באותו הדגל, ומי שיש לו כך וכך ממון, הוא בדגל אחר, ויש לו שם איזה מעלה באותו הדגל, לפי ערך ממונו. והיה קצוב אצלם כמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב באותו הדגל במעלה פלונית, וכמה ממון יהיה לו, ויהיה נחשב בדגל אחר באיזה מעלה. וכן הדרגא והמעלה של כל אחד ואחד היה הכל כפי הממון, כפי מה שהיה קצוב אצלם. וכן היה קצוב אצלם, כשיש לו כך וכך ממון, הוא סתם בן אדם, ואם יש לו עוד פחות מזה, הוא חיה או עוף וכיוצא. והיה אצלם חיות רעות ועופות, דהיינו…דהיינו, שלפי מעוט ממונו הוא רק חיה או עוף וכו’, כי עיקר היה אצלם הממון, ומעלה ודרגה של כל אחד היה רק לפי הממון.ונשמע בעולם שיש מדינה כזו, והיה הבעל תפלה מתאנח על זה, והיה אומר: מי יודע עד היכן הם יכולים לילך ולתעות על ידי זה.”

המהפכה הטורקית >>>

רוצים עסקת גז? הסירו את המצור מעל עזה ושלמו פיצויים למשפחות המחבלים מאוניית המרמרה, זה היה האולטימטום שהציבה טורקיה לישראל. הממשלה נכנעה ושילמה 23 מיליון דולר פיצויים. מיליוני ישראלים מתחת לקו העוני, מדיניות הרווחה בקריסה, אבל אלילי הממון לא עוצרים באדום, הם משיגים עוד ועוד מאמינים עוורים, גם הממשלה נפלה ברשתם. מדינת ישראל – תמונת מצב.

“יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן, כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה” [תהילים צ/י]

כמו גז, מתאדה ברגע, כך נראים ימי חיינו. רק הגענו וכבר אנחנו הולכים, נגוזים. אז למה בעצם אנחנו כאן? הגענו מתוך הנצח אל הרגעי, בשביל מה? מה סוד הקיום שלנו?

“מהו הטעם בחיינו”, שואל הרב אשלג, “כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם. או ביתר דיוק, למי אני מהנה.”

למי אני מהנה? שואל הרב אשלג, או בשפה עכשווית, למי אני נותן הנאה, משפיע…האם רק לעצמי, בשביל זה התלבשה הנשמה בגוף? בשביל זה ברא הבורא את כל העולמות כולם? כדי שאגרום לעצמי סיפוק ואשכח מהנשמות האחרות? עד היכן הרצון לקבל לעצמי יכול להגיע?

המהפכה הכושלת בטורקיה ב-2016 גבתה מאות הרוגים, ובנוסף עשרות אלפי אזרחים שזכויות האדם שלהם הופקעו. אבל התגובה של ממשלת ישראל הייתה משהו כמו אנחת רווחה מכישלון המהפכה. כך עסקת הגז ששווה מיליארדי דולרים לא תרד לטמיון. מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?

” ונמצאו אנשים מאנשיו של הבעל תפילה הנ”ל, והלכו לשם, אל המדינה הנ”ל, להחזירם למוטב, כי היה להם רחמנות גדול עליהם, על שתעו כל כך בתאוות ממון, ובפרט שהבעל תפלה הנ”ל אמר שהם יכולים לילך ולתעות יותר ויותר כנ”ל. על כן הלכו אלו האנשים הנ”ל אל אותו המדינה הנ”ל, אולי יחזירו אותם למוטב.”
והלכו לשם, ובאו אל המדינה הנ”ל, ונכנסו לאחד מהם, כנראה נכנסו לאיזה חיה [דהיינו לאדם שהוא קטן במעלה, כי יש לו סך מועט של ממון, שהיה נקרא אצלם חיה כנ”ל], והתחילו לדבר עמו כדרכם, אשר באמת אין זה תכלית כלל, ועקר התכלית הוא רק עבודת השם, ולא שמע להם כלל, כי כבר נשתרש אצלם שהעיקר הוא רק הממון.
וכך דיברו עם עוד אחד והשיב לו זה האיש שדיבר עמו: ויותר מזה אין לי פנאי כלל לדבר עמך. שאלו: מפני מה? השיב לו: היות שאנחנו כולנו מוכנים עתה לעקור מן המדינה ללכת למדינה אחרת, באשר שראינו שעיקר התכלית הוא רק הממון, על כן נסכם אצלנו, ללכת למדינה ששם יכולים לעשות ממון, דהיינו, שיש שם עפר שעושים ממנו זהב וכסף. על כן אנו צריכים עתה ללכת כולנו אל אותה המדינה.”

זכות הבחירה >>>

עפר של כסף וזהב, גז ששווה מיליונים, תעשיינים קרים ומנותקים, תאוות ממון בלתי מרוסנת, תציבו את זה מול ימי חופשת מחלה של הורים, או מול קבצנית חולה וברוכת ילדים מהכותל שמנסה להאכיל ולהלביש אותם במעט כבוד, או מול סל התרופות לחולים כרוניים, או מול… אלפי סיפורים כאלה מתרחשים סביבנו מידי שבוע…אז במי הייתם אתם בוחרים?

זאת שאלה לא פשוטה, אלילי הממון נמצאים בתוך כל אחד מאיתנו. זאת הקליפה הקשה ביותר של הדור האחרון. היא מפרידה, מסכסכת, ומחלקת אנשים לעשירונים, מחלקות, מגזרים וסטטיסטיקות קרות ומנוכרות. היא גורמת לנו לעבוד ללא הפסק מתוך קוצר רוח ועבודה קשה, לאבד מגע עם המשפחה והחברים, היא משבשת לנו את הראיה הפנימית, היא מסתירה מפנינו את השליחות המיוחדת שבשבילה ירדנו הנה.

הכותל – שריד לבית המקדש, מקום של חמלה ורחמים, הפך לטיעון משפטי בידי מערכת משפטית קרה ומנוכרת. והוא מבקש מאיתנו, בשקט, מבעד לאבנים הגדולות והעצובות, תבנו כבר את הבית השלישי, בית של חמלה, רחמים, אהבת חינם וערבות הדדית. תבנו כבר, כי ככה אי אפשר להמשיך.

תגובות

(0)