הבית השלישי // הנוער העובד והלומד

noar

אתר "איי יוון" הישראלי, אתר תיירותי עם אינטרס ברור לקידום התיירות מישראל ליוון פירסם לאחרונה אזהרה יוצאת דופן בזו הלשון בדף הפייסבוק שלו: "הורים שימו לב לילדים שלכם שנוסעים ליעד מאליה באי כרתים. מדובר בג'ונגל של ממש עם סמים, אלכוהול וכל הצד הרע של העניין שיכול להיגמר בבתי חולים על האי במקרה הטוב. המשטרה היוונית לא ממש מתערבת… לדעתנו זה לא מקום בריא לנפשם ובריאותם".

אם נתקלתם בפרסומים האחרונים בתקשורת בודאי הבנתם כבר שלא מדובר רק על כרתים. איי יוון וקפריסין מוצפים בבני נוער ישראלים שיוצאים בקבוצות גדולות בחופשת הקיץ, מתמקמים במלון ומתחילים במסע הרסני של שתיה לשוכרה וצריכת סמים עד למצבים של הגעה לבתי חולים בסכנת חיים, הרס והתעללות בריהוט של בתי המלון, וגם מעשים שהצניעות יפה להם.

פעם, ככה כולנו מתרפקים בערגה, היו כאן אידיאלים. הנוער היה חלוצי, בעל ערכים, רצה לבנות את הארץ, לשרת בצבא, לתת מעצמו לחברה. ואז, כאילו ביום אחד הכל התפרק. איך התמוטטו האידיאלים הגדולים שהניעו קבוצות גדולות של יהודים מרחבי העולם להקים את המדינה ולהגן עליה בחירוף נפש? איך הגענו למצב שחלק ניכר מהנוער מרגיש חסר תכלית, חסר כוון, מחפש את ההנאה הרגעית, והעיקר שהחוויה תהיה בסף גירוי גבוה ככל האפשר, מועדונים חשוכים ואפלים, סמים, אלכוהול, בוז וזלזול בכל מה שמדבר על ערכים ואמונה?

כשהאידיאל הוא אידיאל אינטרסנטי [כן, יש דבר כזה] הכח שלו מתפוגג במהירות. הדור הראשון עוד מחזיק באידיאל ונלחם עליו, הדור השני קצת נחלש, אבל עדיין לא ממש עוזב אותו; בינתיים האידיאל מחוויר ודוהה מתחת לשמש הקופחת. והדור השלישי – לא רק שהוא כבר בורח מהאידיאל, הוא אפילו מתריס ומתעקש לעשות את ההיפך הגמור. כך הפכו הקיבוצים לתעשיית נדל"ן מפותחת. כך הפך הצבא שלנו מצבא העם למערכת עם צמרת מבולבלת מבחינה ערכית שלא מבדילה בין אויב לאוהב. והדוגמאות עוד רבות ומגוונות.

השארנו את הדור ללא אידיאל אמיתי. ומכאן עד לאיבוד סולם ערכים בסיסי הדרך קצרה. הרב אשלג ביקר לא פעם בקיבוצים. מחזה נדיר באותם ימים. תחשבו על הרב אשלג בלבושו החסידי מול הקיבוצניקים במכנסי החאקי הקצרים ונעלי העבודה המלוכלכות בבוץ. הם נראים אידיאליסטים והוא נראה עתיק, פרימיטבי, לא עדכני, תקוע באיזה שטייטל ארכאי.

ואז החסיד הארכאי הזה, אומר להם בלי בושה ובלי שמץ של חוסר בטחון משהו כמו: תיראו, מה שאתם עושים זה דבר נפלא, זה ממש הבסיס לחברת העתיד, חברה שיתופית שמבוססת על ואהבת לרעך כמוך. אבל זה עדיין לא אידיאל אמיתי, כי ואהבת לרעך כמוך, אם אינו מחובר לכך שזהו ציווי אלוקי, הוא למעשה ואהבת לרעך כמוך אינטרסנטי והוא יקרוס במהרה. קבלו על עצמכם רק מצווה אחת שלמה: ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. אחדות מתוך ציווי אלוקי. ואז האידיאל שלכם יהפוך לאידיאל של אמת וישרוד לנצח.

טוב, מצב הקיבוצים היום מלמד אותנו שתשובתם הייתה שלילית. מה פתאום להכניס לנו לתוך האידיאל השיתופי הנשגב את רעיון האמונה הארכאי והפרימיטיבי?

אידיאל שאינו קשור לאמונה הוא אידיאל שמבוסס על חיפוש כבוד ותפארת בעיני בני אדם, לכן הוא נגוע באינטרסים וסופו לקרוס. כך מסביר הרב אשלג במאמר "הגלות והגאולה". ואילו אידיאל שמבוסס על אמונה מתנשא מעל החשבונות האנושיים, וגם אם הוא חווה משברים בדרך, סופו לשרוד ולתת חיים, תוכן וכוון למחזיקים בו. כך שרד עם ישראל במשך 3500 שנה למרות כל הקשיים העצומים.

קריסת המערכות מסביבנו, קריסת הערכים, קריסת הכבוד העצמי היהודי הבסיסי אצל המנהיגים, מפקדי הצבא, ואצל רבים נוספים נובעת מהמרחק הגדול שהתרחקנו מהמצווה הבסיסית שהייתה הבסיס להקמת עם ישראל במעמד מתן תורה – ואהבת לרעך כמוך, אני ה'. ככה התחיל הכל – כאיש אחד בלב אחד. זה היה התנאי לקבלת התורה. כשמחזיקים באידיאל אלוקי כזה, כל מעשה יומיומי ובנאלי לכאורה נמדד בערכים על אנושיים שמטרתם להיטיב לאנושות כולה. ואז, לא מחפשים לברוח לקפריסין ויוון כדי לאבד את עצמנו לדעת מתוך שיעמום ותיסכול מתמשך, לא מנצלים איש את רעהו, לא קורסים לתוך תהום עמוקה של חוסר תכלית, אלא פשוט אוהבים ומתמלאים בעוד ועוד אהבה ורצון לנתינה בכל רגע ורגע.

הורים, מחנכים, מנהיגים, הדור נשמט לנו מהידיים. הגיע הזמן להתעורר. אנחנו צריכים קודם כל לאמץ בעצמנו את האידיאל האלוקי של אהבת הזולת, ואז להנחיל אותו לדור הבא. ככה זה לא יכול להמשיך. זה מסוכן ועצוב מידי. אנחנו צריכים נוער עובד ולומד באמת. נוער שילמד ויתמלא בחכמת פנימיות התורה ויפנים ערכים של עבודה למען החברה ועבודת ה' שתפתח ותגדיל את נפשו. הנוער שלנו הם נשמות טהורות וגדולות, הם בורחים כי הם מרגישים שאנחנו לא נותנים להם מה שצריך, והם לא ממש יודעים היכן לחפש את זה. אז בואו ניתן להם תקווה.

תגובות

(0)