#במרחקמחשבה

האדם נברא כדי להוציא לאור את שלמות פעולותיו שמותיו וכינוייו של הבורא – על דרך קיום התורה והמצוות, ועל מנת ליישם את הכלל של “ואהבת לרעך כמוך” בחברה מתוקנת – כאיש אחד בלב אחד – כפי שהיה במעמד הר סיני. הדבר נשמר לאורך הדורות על ידי מיעוט קדוש, כאשר רוב האנושות פעלה תחת הסתר פנים של אגואיזם והישרדות עצמית וטוותה את הרשת שכובלת את בני האדם זה לזה בהכרח – מטעמי ניצול הדדי. אך הנפש הרי לא תימלא מהנאות העולם הזה ותחבולותיו; ובעודם כבולים בגופם, נפשם של בני האדם בהם תתעטף ואינה מוצאת מנוח תחת חרב של חוסר חיות ותכלית – מעבר להישרדות הגוף והנאותיו הזמניות והמתכלות.

מעמד הר סיני הוביל את העם היהודי למציאות של עבודה רוחנית ומימוש תפקידו כחברה; הרב אשלג עוסק בכך במאמרים רבים. הרמב”ם דיבר על “האדם המדיני” – היותנו תלויים זה בזה כישות אחת, דוגמת נחיל ארבה, נמלים או דבורים. ‘חכמת הנחיל’ ו-‘האדם המדיני’ הינם מודל מצוין של הבנה כיצד עלינו לחיות. על ידי הכרת הרע ומיצוי החיים הללו כפי שהם, בנה האדם את עצמו והכין את כל התשתיות הפנימיות שבו להבנת חכמת הקבלה. וכעת חכמה זו עולה וזורחת, כדי לתת מענה לנפש האדם ולחיותה ברעב; העם היהודי מוכן כעת לשינוי הגדול, שיתבטא בעיצוב השקפת עולם חדשה/ישנה של תורת האחדות וכן בהבנה שנועדנו להשפיע ולהיטיב לזולת – מכיוון שמכך אנו יונקים חיים.

מימוש החזון של להיות כאיש אחד בלב אחד לא רחוק מאיתנו, הוא במרחק מחשבה (כוונה) בלבד. יד ההשגחה הובילה את העולם לבניית כל התשתיות המוכנות לכך, לדוגמא: אדם מגדל חיטה במדינה מסוימת. יש סביבו עשרות ומאות אנשים המסייעים לו בכך: קצירה, אחסון, שינוע במשאיות לנמל התעופה או הים , תובלה למדינה שקנתה את התבואה, ושם – קבלה במשאיות, הכנת לחם ומוצרים נוספים, הפצה לחנויות, ומשם – שיווק עד הצרכן הסופי. על מנת להפעיל כל אחד מהחוליות האלה נדרשים עוד ועוד אנשים ותשתיות – לתובלה, תקשורת, חשמל, מזון, ניהול כלכלי – בנקים וממשלות שלמות – האחד כרוך בשני. אין תחום שאין בו הזדקקות לתחום אחר. וכך נוצרה הכלכלה העולמית וצורת הממשל העולמי של ימינו.

בעבר הלא רחוק, ממשלות וממלכות התיימרו לחנך את העם ולעצבו למטרתו / מטרתם. הדתות השונות השתרבבו לשיטת הממשל ויצרו מערכות חינוך ותרבויות אחידות. כיום, הפלורליזם והרוח האקדמית הכריחו מציאות של ‘חיה ותן לחיות’- קפיטליזם המשרת את צרכי האינדיבידואל בלבד. ממשלות ושיטות ממשל הן כיום אמצעי לניהול אדמיניסטרטיבי של המדינה ואינן מחנכות את האזרחים לאידיאל כלשהו. כל מערכות החינוך הפכו להיות אקדמיות, כשהאידיאל שלהן הנו השכלה – ובפרט השכלה יצרנית. כל זה יצר “נחיל” יצרני ומפעל גלובאלי ענק לייצור חומרני ובמקביל – שינס את מותני כולם לעבוד כנחיל וקשר את כולם יחד.

כעת, עם זריחת חכמת הקבלה שתוכננה להתגלות בעת הזאת – לאחר שכל התשתיות עוצבו לכך ולאחר שהאנושות בנתה אותן בהסתר – נותרה המלאכה האחרונה, שהיא פקיחת עיניים אל המציאות האמיתית והטבע הרוחני של אחדות ונתינה. כל התשתיות לשינוי הזה כבר פועלות ומוכנות; הכול עומד ומוכן. כל שנותר הוא להמשיך ולעשות את כל הנעשה כבר – עם תוספת כוונה. האנושות כבר מחוברת כנחיל אנושי, שממילא פועל מתוך תלות הדדית, וכל הפרטים בו קשורים לעניין זה. כל שנותר הוא לכוון את העשייה האדירה הזו לשם קיום מצוות “ואהבת לרעך כמוך” – כלומר, להשפעה, אחדות ואהבת הזולת; הכל נמצא במרחק מחשבה.

 

תגובות

(0)